יום ראשון, 30 במאי 2010

nosaltres parlem Català - mes o menys
(we speak Catalan – more or less)

אחד הדברים המתסכלים באנדורה עבורי הוא נושא השפה, או יותר נכון: השפות. וכמובן שאפרט, בשביל זה אנחנו פה. השפה הרשמית באנדורה היא הקטלאנית ובה נכתבים כל השלטים, המסמכים הרשמיים, העיתונים וכו'. אבל הקטלאנית היא לא השפה שרוב האנשים ברחוב מדברים. את המקום הראשון פה לוקחת בהליכה הספרדית.

הקטלאנית היא שפה לטינית ממשפחה מרובת ילדים שבהם גם הצרפתית וגם הספרדית. לכן (כמו שכל הזמן מספרים לנו) הן מאוד דומות. כמובן שרק בשלב מאוחר יחסית קלטנו שכשכולם אומרים לנו שהשפה שהכי טוב ללמוד היא הקטלאנית, ושזה ייקח כמה חודשים וכבר נוכל לדבר קטלאנית, הם פשוט מתייחסים למציאות המוכרת להם: דובר ספרדית/צרפתית שמגיע לאנדורה. יצורים ביזאריים שאינם דוברי ספרדית או צרפתית פשוט לא נלקחו בחשבון כשהוכרזו הדברים הללו.

באנדורה העיריות נותנות שיעורי קטלאנית בחינם מאחר ויש המון תושבים זרים שאינם דוברי קטלאנית, אבל רצינו בסיס חזק ולכן הלכנו על שיעור פרטי משותף בבית ספר לשפות המנוהל ע"י אב ובנו, כשהבן מתהדר בשם "נקודה" (DOT). המורה שהוקצה למשימת ההתאבדות היה דוד, יליד אנדורה שלמד בצרפת ועובד כמורה גם בבית ספר הציבורי וגם בביה"ס לשפות. בשניהם הוא חביב הבנות.

אז מצאנו עצמנו שוברים את השיניים על שיעורי קטלאנית כשכל דוגמא שמכילה את התחילית "זה כמו בספרדית/צרפתית..." זרעה עוד כמה זרעי ייאוש בכוחותינו. אני ניסיתי להיות תלמידה טובה, להכין את כל התרגילים ואף להגדיל ראש, בעוד האיש הגיע להכרה שלא פשוט ללמוד שפה זרה בגילנו המופלג. בהתחלה ניסינו לתרגל יחד, להכין את התרגילים יחד תוך דרבון הדדי, אבל כשהוא התחיל לעבוד על הקמת המשרד, נשארתי עם התרגילים לבדי (אבל לא נשברתי!).

דוד ניסה (כנגד כל הסיכויים) לגרום לנו לזכור את החוקי השפה, לשנן הטיית פעלים מ-3 קבוצות שונות בהווה, עתיד ושני סוגי עבר (למרות שיש עוד זמנים בקטלאנית), אבל תמיד היינו נתקלים בבעיות תרבותיות בדרך. האיש מצא מפלט בתרגילים: הוא היה ממציא משפטים שאין בהם שמץ לוגיקה תחת הנחת היסוד שהמטרה היא תרגול הדקדוק והטיית הפעלים. נטייה זו גרמה למורה לבכות, אבל מרוב צחוק. במיוחד זכורים לטובה השילובים של הפועל "לעוף" עם עוף, צוענים ופזילה, מכנסיים ו(שוב) עוף. לפחות למדנו שבקטלאנית אם בחור רוצה להציע לבחורה לראות את אוסף התקליטים שלו (כן בטח...) הוא יציע לה ללכת לחפש את ה-TAMARRO שזה מן עוף מיתולוגי שקיים רק בדמיונם של בחורים חורשי זימה.

לפחות בדבר אחד הייתה לו הברקה. כששאלנו על פירוש המילה VINGA שאותה מבטאים כמו BENGA, הוא העלה על פניו מבט מהורהר. חלפו כמה שניות ואת צליל הגונג של ההברקה ניתן היה לשמוע למרחוק. ואז הוא אמר בחיוך ממזרי: "יודעים מה זה יאללה?". אכן, מזל שדוד למד בצרפת שם למד כמה מילים מועילות בערבית (כנראה אחת מהן הייתה הגרסה הערבית של ה- TAMARRO).

אז עכשיו אני לומדת ספרדית. אני שומעת דיסקים עם שיעורי ספרדית ואין ספק שפה הגמול מיידי יותר. מילה שלמדתי אתמול כנראה תשתרבב לאוזני היום או מחר, שלא כמו ניסיונות תרגול הקטלאנית שתמיד הסתיימו בזה שהצד השני ענה לנו בספרדית או צרפתית כדי לשים קץ לייסורינו (או ייסוריו, לא ברור).

אולי יום אחד אשוב ללימודי הקטלאנית.
עם ידע בספרדית אולי בפעם הבאה זה באמת ייקח כמה חודשים.
זה נופל לדעתי בדיוק באותו יום בו יורד שלג בגיהנום...

יום רביעי, 26 במאי 2010

Anyos Parc

אחד הדברים הראשונים שאמרתי שאעשה באנדורה זה ללכת לחדר כושר. משהו כמו "כשאצא לפנסיה...", רק לפני הפנסיה. אז כבר במאי לפני שנה עשינו סקר קטן ונרשמנו למועדון ב- Anyos Parc ולא Park כי זו קטלאנית,אל תשאלו...
אניוס (כפי שיכונה להלן) הוא לא רק מועדון כושר. כמו המון דברים באנדורה, יש לו כמה כובעים: בית מלון, מועדון כושר, מסעדה, מלון דירות וכן חברה שמתחזקת דירות.

אבל בשבילי אניוס זה ההליכונים.
זה המכשיר החביב עלי ביותר בחדר הכושר (חוץ מהמכשיר המוזר שסוחט בגדי ים) ובשבילו אני מוכנה לנסוע כמה קילומטרים לכל כיוון. מעולם לא ראיתי עוד מקום עם כל כך הרבה מכשירים ובפרט מצב שבו מעולם לא נאלצתי להמתין שיתפנה הליכון. ברור שיש יותר אופני כושר מהליכונים. אני שונאת אופני כושר. לעולם לא מצליחה לשבת עליהם ישר, תמיד יש לי תחושה שאני לא מתאימה להם, אם אנסה לפדל בנונשלאנטיות בלי להחזיק את הידיים על הכידון, כמו קוראי העיתונים, אמצא את עצמי מחליקה קדימה תוך שניות. אין ספק שהאופניים האלה ואני לא נועדנו זה לזאת.

מה שעוד שווה התייחסות הוא אגף המלתחות. למה? כי הוא פשוט מגניב! יש בו ארוניות (כמובן שלי אין ארונית. יש רשימת המתנה לארוניות וכשהגיע תורי גיליתי שאני עוד צריכה לשלם מעבר לחברות במועדון 7 אירו נוספים לחודש עבור ארונית. סירבתי), מקלחות (מים חמים-חמים!), שתי סאונות, שני חדרי שיזוף ובמרכז העניינים ניצב לו גדול ואצילי הג'קוזי. וניסיתי אותו. זה לקח זמן כי בלי צחוק, לא יכולתי להחליט איך נכנסים אליו אז חיכיתי לראות אחרות משכשכות. זה לא נתן לי פתרון חד-משמעי כי כל אחת משהו אחר, אבל הבנתי שהכל הולך ובעיקר עירום.
מאז שנכנסו הפודקאסטים לחיי, יש לי חבר חדש. קוראים לו דן והוא מגיש פודקאסט על הסטוריה. הוא ואני מגיעים לאניוס, עושים קצת אופני כושר (5 דקות על השעון ולא שניה יותר), כמה מכשירים לחיזוק שרירי הידיים כדי לבלבל את האויב, ואז אנחנו נפגשים על ההליכון והוא מספר לי על דברים שקרו פעם. כשאני לבד באניוס ולא צריכה לתאם את יציאתי משם עם האיש והאוטו, אני ממשיכה ללכת כל עוד דן לא סיים לדבר. כי דן הוא אחלה.
אבל לדן יש תחרות. יש את החברים שעורכים דיונים בנושאי טכנולוגיה ישנה. כלומר, היא ישנה עד שאני מגיעה לשמוע את הדיונים. ויש את פימסלר שנדחף בתור לפני כולם פשוט כי הוא נותן שיעורי ספרדית של חצי שעה, ומאחר ולאחרונה אני תופסת טרמפ על ביקורי אניוס של האיש, יש לי דד-ליין להופיע ליד אזור המעשנים בבאר.
כן, אין שום סתירה בין העובדה שמדובר במוסד הדוגל בבריאות הגוף ובין העובדה שמותר לעשן בו די חופשי. אין, אין כמו אנדורה.

ואני מאוד מתמידה לבקר באניוס. באמת! אפילו שיחקתי כמה פעמים סקווש תודות לחברה שגררה אותי באוזניים ואני מודה לה על כך. רק שמחר סופ"ש אז אני לא רוצה לקום מוקדם, ויום אחרי זה אני עייפה קצת ויום אחריו יש משהו בעבודה ואחר כך יש לי תכניות. אבל אני אחזור, באמת! עוד מעט יפתחו את הבריכה החיצונית ואני אוכל ללכת ולבהות במים הקרים(אבל ממש קרים) ולהתחרדן לי על הדשא המלאכותי שהם משקים. לא, לא בגלל שיגדל משהו, מה חשבתם לעצמכם???  זה כדי שלא יהיה חם ללכת על זה. ברור שאני מיד הבנתי את זה. כמובן, מיד אחרי שחברה שלי שאלה, קיבלה תשובה ובאדיבותה גם תרגמה לי אותה.

הבוקר היה אחלה באניוס, ויצאתי בהרגשה טובה!
רק שמחר שבת ואני לא רוצה לקום מוקדם...

די, מספיק.

אז החלטתי שמספיק.
ניסיתי לחפש אתרי בלוגים יפים וקלים לשימוש.
וזה לא שלא מצאתי. יש דברים מקסימים ברשת. כאלה שאתה שולח אליהם את הטקסט במייל והם מעלים אותו, כאלה שמאפשרים לעצב לבד דברים חמודים מאוד. יש להם רק בעיה אחת עם הדבר הזה. נו, זה שהולך הפוך.
עברית קוראים לזה.

אז לאסי שבה הביתה.
ואני מבטיחה לא לפזול יותר למחוזות זרים (טוב, רק קצת, בסדר?) ולהתחיל לכתוב פה ברצינות.

כמובן שכשהאיש יתעורר בעוד כמה דקות, יקיץ הקץ על הפסקת הצהריים ואני אלך לי למשימה החשובה מכולן - קניות לבית. אז זה יהיה הנושא שלי לעכשיו: הסופרמרקט שלנו, או בשמו המקומי: Punt de Trobada .

היעד הנכסף ממוקם כ-20ק"מ מהבית שלנו קרוב לגבול עם ספרד, כשזמן הנסיעה משתנה לפי השעה ביום, וגם לפי העונה. לנסות להגיע לשם ביום ראשון לפנות ערב בעונת הסקי, כשכל הספרדים חוזרים הביתה מבילוי השלג בסופ"ש זו משימת התאבדות. לא רק בגלל הזמן, אלא בעיקר בגלל שאם אתה נוסע לסופר, משמע שאין הרבה מה לאכול בבית. ואם כך המצב, די סביר שלא יהיה לך מה לנשנש באוטו במהלך הפקק...

בטרובדה (כפי שהיא מכונה בבית) אפשר למצוא בערך הכל.
לחם? בטח!
אופניים? למה לא?
טלוויזיה שטוחה עם מסך 856 אינץ'?  סביר ביותר.
גאלונים של אלכוהול?  ברור! הרי פה זה דיוטי פרי!
סיגריות וסיגרים? יש ממש קצת בקומת הכניסה.
כמובן שזה בגלל שחצי מהקומה השלישית מוקדשת לנושא העישון.
גנרטור?  מיותר לשאול.
וכך הלאה.

אני אוהבת ללכת לטרובדה מכמה סיבות.
קודם כל, אני יודעת איפה כל דבר נמצא (ועוד נחזור לנקודה הזאת).
בנוסף, תמיד אני יכולה למצוא שם משהו שהיה מיותר עד לפני שניה וכעת חיי אינם חיים בלעדיו (מהחלק הזה באישיות שלי האיש ממש מפחד).
וגם, החניה.
אח, בטרובדה יש חניה ליד וגם בתוך הבנין, כמו שמקום מחוץ לעיר יכול להרשות לעצמו.
ולא רק זה, אלא שבניגוד לכמה מגרשי חניה אחרים במדינתנו זאת, מגרש החניה הזה הוא ממש מאוזן!  הוא לא בשיפוע ולא צריך להתמחות בזינוקים בעליה כדי להיכנס או לצאת ממנו!
ואפשר להגיע עם העגלה עד האוטו כמו שהתרגלתי בארץ הקודש.

עכשיו, נכון שהטרובדה קצת מותחת את הגבולות ובחודשיים האחרונים עמלים במרץ עובדי החנות על שינוי סדר המוצרים, אבל קיבלתי את זה בהבנה, אחרי הכל הם בטח רק רצו שיהיה לי קל יותר למצוא את היוגורט שהאיש אוהב. הנה הוא פה ליד ה...  רגע, איפה היוגורטים? ומה פתאום עכשיו הנקניקיות פה?

והטרובדה הבינה לליבי. אין הסבר אחר לעובדה שמאז הפעם הראשונה, כבר החליפו שוב את הסדר פעם אחת או פעמיים (אין ודאות בנושא כי לא הספקתי ממש להתרגל גם לשלב הביניים).

אבל אני נשארת נאמנה. כי מגיעים עם העגלה עד לאוטו, ומגרש החניה הוא במישור.
ויום אחד כשאדע ספרדית, אוכל לעלות לקומה השניה ולהיכנס למחלקת הספרים בלי להרגיש מועקה על שנמנע ממני התחביב שלי משכבר הימים - למשש ספרים, להתלבט ולקנות ספר חדש.