כמעט היה לנו גרי

לפעמים אני נתקלת בתמונות שמשוטטות להן בחוסר מעש בתוככי המחשב שלי ונזכרת שפעם הן היו מועמדות לככב בפוסט. 

התמונה שנתקלתי בה השבוע גרמה לי לקום ממרבצי מול המחשב, לחפש את שני המאמרים שזכרתי במעומעם איפה הם, ואפילו למצוא אותם!

אחרי כל כך הרבה מאמצים, אי אפשר שלא לכתוב משהו, נכון?  הנה זה בא:

פעם אחת, לפני שנים רבות, בנסיכות קטנטנה על גבול ספרד וצרפת, התקבלה החלטה בממשלה לבנות ארכיון לאומי. 

אותה ממשלה החליטה שהארכיון ייבנה בשטח מחוז לה מסאנה (מחיאות כפיים!!) וגם להזמין את עיצוב המבנה מפרנק גרי.

סליחה? פרנק גרי?  כן.

הכוונה הייתה לרכב על  "אפקט גוגנהיים" שהביא תיירות רבה לבילבאו.

בסוף מאי 2009 נחשף העיצוב הבא, חמש קומות מעל פני האדמה ועוד שתיים מתחת. כמו כן נחשפה עלות ההקמה. 

למישהו יש 30 מיליון אירו מיותרים?

לאחר הבחירות באנדורה, הוקמה ממשלה חדשה ואחד הדברים הראשונים שעשתה הייתה להודיע על השעיית הפרויקט יחד עם פרויקט נוסף להקמת מוזיאון. 

ראש הממשלה אמר: "אנדורה איננה דובאי."

בתגובה, הודיע פרנק גרי כי הוא מנתק את יחסיו עם אנדורה, לקח את המודלים שלו בחזרה ודרש תשלום חשבונית שטרם שולמה. 

הוא טען: "יש לי עסק עם אנשים חסרי ניסיון ונאיביים".

אז מה נשאר?

התמונה.

אה, ומינוס 2.3 מיליון אירו בקופת המדינה...

מסיבת רחוב פרועה!

אוקטובר 1969

אחר צהריים אחד ישב אנתוני סנטקראו עם כמה מחבריו לשחק קלפים כהרגלם. אחד הנושאים שעלו בשיחה היה ציון יום הקדוש של אנתוני שחל ב-17 בינואר (הקדוש שעל שמו הוא נקרא). אחד החברים הציע "למה שלא תערוך מסיבת רחוב?  נוכל להכין Escudella (נזיד קטלאני מסורתי) לחברים וגם לעוברי האורח".

הרעיון מצא חן בעיני החברים וביום 17 בינואר 1970, בשעה 6 בבוקר הודלקה אש לבישול שני דודים של נזיד שהוצבו ברחוב. זה היה האירוע הראשון מסוגו באנדורה והוא היה מוצלח כל כך, עד שהוחלט לחזור עליו בשנה שלאחר מכן, ובשנה השלישית הוא כבר הפך למסורת ה-Escudella.

בשנים הראשונות אורגן ומומן האירוע באופן פרטי. עם השנים, נבחרי הציבור זיהו הזדמנות פז להביע נוכחות, לפתוח את האירוע ולברך את המזון, ומשנת 1982 הוסיפה אותו עיריית העיר אנדורה לרשימת החגים הרשמיים ולקחה על עצמה את העלויות. עיריות נוספות, שראו את ההצלחה בעיר אנדורה, הלכו בעקבותיה וייסדו Escudella משלהן עד שבשנת 1986 צוין האירוע בכל אנדורה.

גם כמויות האוכל גדלו באופן משמעותי עם השנים: באירוע הראשון בשנת 1970 הוכנו 250 ליטרים של נזיד. ב-1993 רק היין שליווה את האירוע נמדד בכמות דומה. עם השנים נוספו עוגות מיוחדות לקינוח שהפך לסממן קבוע בארוחה.

ה- Escudella תמיד היה חינם. תחילה היה זה אירוע אליו הוזמנו האנשים ע"י אנתוני סנטקראו וחבריו ומאוחר יותר ע"י העירייה. כל שהיה עליך לעשות הוא להופיע סביב השעה 13:00 ב-17 בינואר עם קערת אוכל שהבאת עמך, ולאחר שמולאה הקערה, לשבת ליד שולחן פנוי ולהתחיל לנשנש, ואפילו לבקש תוספת! בשנת 1986 עלה הרעיון לייצר ולמכור קערות Escudella מיוחדות שפתרו את הבעיה של אנשים שהגיעו לאירוע בלי קערות. עם השנים, הפכו הקערות לפריטי אספנות וכיום מכירתן מסייעת במימון האירוע. 

16 בינואר 2013

חברתי מ' מתקשרת אלי: "רוצה לבוא איתנו מחר ל-Escudella?".
אני מציצה מבעד לחלון: הכל מלא שלג וקפוא בחוץ.  "לא יודעת. נראה מחר, טוב?".

17 בינואר 2013

הודעת טקסט: "נו? את באה?"
אני: "המממ......(זה לא שמשהו השתנה - עדיין מלא שלג וקפוא בחוץ)"
הודעה נוספת: "יהיה נחמד!!  אני שולחת לך תמונה של מה שצריך להביא!"

עכשיו כבר לא יכולתי להתאפק. ארזתי את סמיילי בכמה שכבות, ארגנתי כמה שכבות לעצמי, עגלה, כלים ולדרך! בסיומו של מסלול המכשולים הגעתי לכיכר המרכזית בעיר (לידיעתכם, ללכת עם עגלה ברחוב לאחר שירד שלג זה אתגר לא קטן. נדרשת עגלה 4X4 עם יכולת נסיעה בשלג רך מחד, ועם מנגנון נגד החלקה על קרח מאידך...) שם שמרו לי מ', בעלה ובתם מקום בתור שהתפתל על פני הכיכר. 

זה נראה יום שמש חמים אבל הטמפרטורה קרובה לאפס. שימו לב לתור ברקע משמאל.

שולחן החלוקה בשלב הקינוחים.

אז בעצם מדובר במרק ירקות עשיר. בגירסה המודרנית, עוברים לאורך שולחן שעליו מוצעות תוספות למרק (סוגי בשר שונים) אותן אוספים לקערה, ובסוף מגיעים לסיר המרק עצמו. אחריו מקבלים חתיכת לחם, כוסות יין ובקבוקי מים מחולקים לכולם ו-בתאבון!  בשלב מאוחר יותר עורכים מחדש את השולחן להגשת הקינוח – העוגה המסורתית.

והנה עוד כמה תמונות באדיבות עמוד הפייסבוק של העירייה:

היא כן קנתה קערה!

אנשים באים עם קופסאות מהבית

מימין: ראש העיר שלנו. משמאל: ראש הממשלה.

יפה לראות את האירוע. 

אין ספק שהבחירה בנזיד חם בחודש ינואר מבורכת, מקלה במעט את השהייה בקור ומחממת את הבטן ואת הלב.

רוב האנשים לא באים בימים אלה בגלל הנזיד עצמו, אך בכל זאת באים, יושבים בקבוצות קטנות בקור ובשלג, מעלים אדים של הנאה ונהנים מ"מסיבת הרחוב" שארגנה להם העירייה. גם חבורתנו הצטופפה לה בשולי הכיכר ונהנתה מנזיד של חורף.

מי שמכיר אותי ודאי חושב שקניתי קערה, אך אני חייבת להודות שהעיצוב השנה לא ממש קלע לטעמי.
נו טוב, ניאלץ לחכות לינואר הבא...

* חלק מן המידע מגיע מן הספר Andorra festivals, traditions and folklore שנכתב ע"י Andorra Writers Circle.