תרנגול צולה בצל על המנגל

בדיוק זה: תרנגול צולה בצל על המנגל

לא, אין מדובר במשפט מכשיל כגון "גנן גידל דגן בגן" (למרות שזו אפשרות מעניינת...).

לא מזמן, הוזמנו לבלות יום ראשון שמשי ונעים אצל חברים על המרפסת. 

בתכנית: ה-calçotada הראשונה שלנו!

החברים, מ' ו-ח' פתחו קבוצת whatsapp בה נמסרו כל הפרטים, כמובן בקטלאנית. 

בעודי יושבת ומנסה להתגבר על שטף ההודעות (ל א ט - ל א ט) הבנתי שלא רק שאני עומדת לחוות את ה-calçotada הראשונה שלי, אלא שאעשה זאת בעודי מחופשת! 

כן, סמיכות האירוע לקרנבל נתנה את אותותיה וכולנו קיבלנו הזמנה להגיע מחופשים ורעבים! 

אין ספק שכשלצדך תרנגולות, פיראטים, אינדיאנים, זקנה בלה ותמנון על שתיים, האוכל טעים הרבה יותר!!

אז מה זה הדבר הזה, ה-calçotada ? זה אירוע, או נכון יותר לומר שזו ארוחה בה הכוכב הוא ה-calçot - סוג של בצל ירוק.

 

 ואיך הגענו עד הלום?

לפי האגדה, במאה ה-19 ניסה איכר קטלאני לגדל זן של בצל ירוק וכך נולד ה- calçotשהיה ארוך ועסיסי יותר מן הבצל הירוק הרגיל. עם ה- calçot נולדה מסורת קטלאנית שנמשכת עד ימנו, הלא היא ה- calçotada : ארוחה של משפחה או חברים שעיקרה הוא הבצל הירוק. האכילה ההיא בעיקרה עם הידיים ומייצרת "רגעי-קודאק" משעשעים רבים בסופם ניתן למצוא סביב השולחן חבורה מנומנמת, מלוכלכת באפר שחור ומדיפה ניחוחות בצלצליים.  

הסיפור המפורסם ביותר על מוצאו של ה-calçot מזכיר איכר בשם Xat de Benaigues ממקום בשם Valls שבדרום קטלוניה כאיש שפיתח את הבצל. השם calçot מתקשר לפועל המתאר את האופן שבו הבצל הירוק נקטף ולאחר מכן ניטע מחדש תחת אדמה נוספת, כך שיוכל להמשיך ולהתפתח.  כך הבצל הירוק המסורתי הופך ל-calçot ארוך מהרגיל והוא מוכן לאכילה בין נובמבר ואפריל. ה- calçotsשמגיעים מ-Valls  הם הידועים ביותר ומוגנים בציון גיאוגרפי ע"י האיחוד האירופי (PGI) בדומה לשמפניה של שכנינו חובבי הצפרדעים מצפון.

לפני

תופסים את מקומם על רשת הצלייה

 

מתבשלים לאיטם...

 

משתפר והולך...

שחומים כראוי

הדרך הפופולרית ביותר להכין calçots היא לצלות אותם על מנגל ישירות מעל הלהבות עד שהם הופכים לשחורים לגמרי בחוץ. 

הם מוגשים בדרך כלל עטופים בנייר עיתון כדי לשמור אותם חמים, ומסתבר שעיתונים בעברית צלחו במשימה למרות שהסועדים לא הבינו מה כתוב...
פעמים רבות, תכלול ה- calçotada גם נקניקיות בקר (botifarras) ועוד בשר על האש. יין אדום קטלאני משלים את המלאכה.

בדרכם לעיתון מארץ הקודש

ואיך אוכלים?

טוב, תשכחו מסכין ומזלג. 

את ה- calçots אוכלים בידיים: מחזיקים את החלק העליון ומחליקים את המעטפת החרוכה מלמטה כך שנותר החלק הפנימי, הלבן והעסיסי שאותו טובלים ברוטב מיוחד. 

ממתינים בתוך מוסף השבת והרוטב כבר מוכן...

 

אחת, שתיים ואוכל!!

      

עד מהרה נראים כל הסועדים בערך אותו הדבר: הידיים שחורות, לפעמים גם הפנים, הסנטר מקושט ברוטב, אבל החיוך גדול ומלא! 

אני זכיתי להדרכה צמודה של חברתי מ' ואני חושבת שהיא הייתה מורה די טובה בהתחשב בעובדה שממש לא יצאתי רעבה...

       

  והמסקנות: שווה ביותר!!  (בתנאי שמ' ו-ח' מנהלים את העניינים!)

¡Gracias M & J – fue genial!

* בכתיבת הפוסט נעזרתי בכתבה הבאה, משם גם הובאה תמונת הבצל בשוק.

קערה מודל 2014

השנה כבר לא הייתי צריכה אף אחד שיזכיר לי את יום סנט אנתוני (קישור לפוסט המקורי).

השנה כבר נערכתי מראש.

השנה כבר נתתי הנחיות לאיש בנוגע לשעות עבודתו.

השנה כבר התייצבתי בחגיגת הרחוב שלנו כאחת האנדוראים!

 כזכור, בשנה שעברה לא קניתי קערה. התלוו לכך רגשות אשמה כבדים:  "שאני לא אקנה משהו כזה???" אבל באמת שלא מצאו חן בעיני הקערות.   

אבל השנה? השנה כבר לא היה לי ספק שאני קונה קערה, ונותר רק לראות אם תהיה גם שימושית וגם יפה, או רק שימושית.  

 

אפשר להירגע ולהתרווח בכסא: אהבתי מאוד את הקערה של השנה (פחות אהבתי את המחיר...) ומיד השתמשתי בה!   

בנוסף, הכינו בכיכר מלאי קערות חד-פעמיות לטובת כל אלה שהזיכרון אינו מן התכונות החזקות אצלם 

(נכון, בדרך כלל זו אני אבל הפעם באמת השתדלתי!).

 

 

 

גם השנה היה יום שמש מקסים, ואפילו לא הרגשנו שהטמפרטורה נשקה לאפס (אבל לפחות מצדו העליון!).

יכולנו ליהנות מהשמש, מהאווירה הנעימה, מהמרק החם ומהנוף המקסים שמסביב. גם עוגת הקוקה (הקינוח) לא איחרה להגיע.

 

 

בתכנית האמנותית הייתה להקת בנות מוזרה וצבעונית שרקדה ועשתה תנועות שפתיים לצלילי שירים מוקלטים. קשה לומר שאהבתי את המופע עד לאמצעו. 

באותו שלב, מי שגנבו את ההצגה והאפילו על כולן היו שתיים ממגישות האוכל שהחליטו להצטרף להופעה באופן ספונטאני...

עכשיו רק נותר לראות אם בשנה הבאה הן יהיו המופע המרכזי.