חיים בהרים

יום ראשון, 7 ביוני 2015

אנדורה ענתיקה

הביקור במוזיאון החשמל היה מעניין מאוד גם בגלל תצוגת תמונות ישנות מאנדורה.
כל כך אהבתי שאני מקדישה להן פוסט תמונות נפרד.

















יום שבת, 6 ביוני 2015

חשמל זורם במורד ההר

פוסט לימודי מושקע!  :)

הרבה זמן רציתי לבקר במוזיאון החשמל. כשסוף סוף הלכנו זה היה מעניין מאוד!
מוזיאון קטן שכמו מוזיאונים נוספים, מספר את סיפורה של המדינה הקטנטונת הזאת בדגש על החשמל והפקתו.


תחילה היו באנדורה כמה תחנות קטנות להפקת חשמל מאנרגיית המים שבנהרות בעיקר לתאורה באזורים מועטים במדינה.
תחנה גדולה יותר נבנתה ע"י חברה אנדוראית לייצור טבק בשנת 1909. במהלך השנים הוארו רחובות הכפרים הגדולים של אנדורה תודות לתחנה זו.


עם כניסתה של אנדורה לתקופה של מודרניזציה וגדילה, חיפשו האנדוראים חברה שתספק להם חשמל ובמשך זמן רב קיימו מגעים עם כל מני חברות עד שלבסוף חתמו על הסכם עם חברת פאסה בשנת 1929 לפיו תשתמש החברה במים של אנדורה להפקת חשמל ובתמורה תסלול דרכים שיסייעו להוציא את אנדורה מן הבידוד שבו הייתה בשל חוסר דרכים ותקשורת עם שכנותיה כמו גם ישפרו את ההתניידות במדינה עצמה.


בתוך 5 שנים סללה פאסה 41 ק"מ של כבישים, הקימה 11 גשרים, חפרה 3 מנהרות וכן בנו מחדש את אחת הכנסיות שניזוקה במהלך העבודות.
במקביל, נבנתה תחנה הידרואלקטרית באגם אנגולסטרס, עם הצינורות היורדים במורד ההר, סכר ברנסול, ותעלה בין רנסול ואנגולסטרס, ועוד שני סכרים.
במשך 30 שנה נסללו דרכים נוספות וכן תחנות להפקת חשמל (כולל זו שבה ממוקם הממוזיאון). בנוסף, נבנה קו מתח גבוה בין אנדורה לספרד כדי לייצא חשמל.


הפרויקט משך תשומת לב בין היתר בשל הנתונים המרשימים שפורסמו: 10,000 טון בטון, 500 טון ברזל, 70,000 ק"ג של חומרי נפץ, 600,000 ליטרים של דלק - כל אלה הובאו מספרד ברכבת עד העיר פוצ'רדה (כ-60 ק"מ מאנדורה) או במשאיות בדרכים קשות מאוד שהיו באותם ימים.
כמעט כל תושבי אנדורה היו מעורבים בפרויקטים בתפקידים שונים ומגוונים. בנוסף, כ-1000 פועלים הגיעו לעבוד בפרויקט מספרד ואיתם שינוי תרבותי גדול. הבנק האנדוראי הראשון הוקם כדי לסייע בהתנהלות השכר מול כל העובדים וכן החומרים שהובאו.


בשנת 1933 הוכרזה ספרד כרפוקליקה וזה נתן השראה לקונסול הכללי האנדוראי להכריז עצמאות מספרד וצרפת ב-5 באפריל אותה שנה, אך מנהיגי השתיים לא קיבלו את דרישותיו ובאוגוסט נשלח כוח משפטרתי צרפתי להשיב את הסדר על כנו. באותו חודש נשלח גם כוח גדול יותר כשהפועלים בפרויקט פתחו בשביתה, אולם לאחר כחודש הושגה הסכמה בין הנהלת פאסה ומנהיגי העובדים והכוח הצרפתי שב לארצו.


עד שנת 1935 יכולים היו תושבי אנדורה להגיע במכונית לשני מעברי הגבול, להוציא כסף מהבנק ולהתקשר בטלפון. היה להם אפילו כוח משטרה שמנה 6 (!) שוטרים.
בשנת 1943 הוקם קו מתח גבוה מאנדורה לצרפת אולם ברקע היו ויכוחים תמידיים בין הקונסול הכללי האנדוראי והנהלת פאסה בנוגע לעלות החשמל שמכרה החברה לאנדורה. בתחילת ההתקשרות בין שני הצדדים סוכם שהחשמל יסופק לספרד כשלאנדורה יועדו 10% מהכמות המופקת, כמות מספקת מעל ומעבר  לכ-3500 תושביה דאז (1929). אולם בעקבות השינויים באנדורה עלתה הצריכה והחריגה מן המכסה עלתה הרבה מאוד כסף. בנוסף, החלטת החברה שלא להשקיע עוד בתוך אנדורה האטה מאוד את ההתפתחות של המדינה. רק בסוף שנות ה-60 הושג הסכם ותעריפי החשמל הונמכו וחודשו התחייבויות לשיפור תשתיות.


בתקופה זו של סוף שנות ה-60 החלה עלייתה של אנדורה כיעד תיירות, מה ששוב הגדיל את הדרישה לחשמל והוביל לבנייתה של תחנה משנית באנקמפ ע"י ממשלת אנדורה. התגובה לא אחרה לבוא: עצירת כל ההשקעות באנדורה והעלאה חריפה של מחירי החשמל.
לבסוף רכשה הממשלה האנדוראית מפאסה את תחנת הכוח אך הזיכיון להפקת חשמל נותר לפאסה. החיכוכים עם פאסה נמשכו עד שנת 1988 כשהממשלה משכה בחזרה את הזיכיון להפקת חשמל והקימה חברה חצי-ממשלתית בשם פדה (FEDA) שקיבלה את האחריות על הפקה, יבוא והפצה של חשמל ברוב חלקי המדינה.

בשנים שחלפו מאז, חודשה כמעט כל התשתית, הוחלפו צינורות ונבנו מחדש סכרים, יחד עם אוטומציה של רוב התהליכים.
כיום מייצרת אנדורה כ-15% מצריכת החשמל שלה והיתר מיובא מספרד וצרפת.


המוזיאון קטן מאוד, אך הביקור בו כלל הפתעה: סיור באזור האגם והסכר והמתקנים שלו.
לקח חודשיים-שלושה אבל גם לשם הגענו בבוקר שטוף שמש והאמת היא שהיה מרתק!
למרות שהיינו רק 5 מבקרים, נאלץ מדריכנו החביב לחזור על כל הסבר פעמיים משום שחברינו לסיור היו צרפתים ואנחנו הסתפקנו בהסברים בספרדית.


מדריכנו מסביר על הכבל שמשך את הקרונית שבאמצעותה היו מגיעים לתחנת השמירה שעל ההר - המסע למעלה ארך כ-20 דקות!
אותה קרונית שימשה גם להעלאת חומרי בנין ואז הייתה מהירות הנסיעה איטית יותר והעלייה לקחה 45 דקות.


מאחר ולא היו טלפונים באנדורה באותם ימים (מכשיר הטלפון הקרוב ביותר היה בעיר הספרדית לה-סאו, 10 ק"מ מהגבול), לא הייתה דרך לנוסעי הקרונית ליצור קשר עם התחנה למעלה. לשם כך החזיקו בקרונית מוט ברזל ובשעת הצורך נגעו בכבל המתכת וסגרו מעגל כך שנשמע צלצול פעמון והנורה בתחנה נדלקה והמפעיל ידע שהנוסעים זקוקים לו.




אחרי ההסברים בביתן השומרים המשכנו לסייר ועלינו על הסכר



אבל אחרי זה היה החלק המעניין באמת - הביקור בתוך הסכר!!
עברנו במנהרות שבתוך הסכר בהן קיימת מערכת נקזים שמאפשרת לדעת אם יש דליפות ולתחזק את המקום. בגלל הטמפרטורה הנמוכה השוררת במנהרות, הן שימשו בעבר מקום אחסון לאספקה של העובדים ושומרי המקום.
מאחר והבטון סופג מים, נחפרו במנהרות תעלות ורמת המים שבהן נמדדדה כל יום כדי לדעת אם יש סדקים בסכר.


בקירות המנהרה יש צינורות הסגורים בקצה. לצינורות יש אורכים שונים כך שהם חודרים לקיר הסכר עד לנקודות שונות. במידה ונמצא סדק, ניתן לדעת מה עומקו לפי הצינורות בהם יחדרו המים למנהרה. ניתן גם להזרים בטון דרך הצינורות כדי לבצע תיקון מהיר של סדקים קטנים, אך במידה ויש סדק גדול, או בעיה אחרת, אין מוצא מאשר לרוקן את האגם ולבצע את התיקון 'על יבש'.


ולסיום, שסתום קטן.
וגם סיפור אנדוראי טיפוסי: אל האזור מובילות כמה דרכים וכן קיימות כמה דרכים חלקיות, חסומות, ללא מוצא.
מקור הדבר ב-3 משפחות שניהלו את העניינים באנדורה.
בכל פעם שהיו חילוקי שעות או חילופי שלטון, בעליה של הדרך היה סוגר אותה בפני מתנגדיו שנאלצו לסלול דרכים משלהם.
ועל זה נאמר: "כן! הכביש כן שייך לאבא שלי!"



יום שישי, 5 ביוני 2015

האדם החושב - גרסת אנדורה

שוב תמונות:
והפעם, תערוכה בשם "7 משוררים" (נוצרה ע"י ג'אומה פלנסה) שמוצגת באנדורה ליד בנייני הממשלה וצופה מאז 2013 על העוברים ושבים. 




        




יום שישי, 29 במאי 2015

מים. פשוט מים. וזה מקסים!

פוסט תמונות.

באחת ההליכות שלי עם חברה בין לה מסאנה לאורדינו שמנו לב לתופעה יפהפיה בצד הדרך.
הסלע הקפוא שבצד הכביש החל להגיב לחום (ממש שרב, כמעט 10 מעלות!) ותחת המעטה הקפוא החלו לזרום מים.














יום חמישי, 28 במאי 2015

אתר סקי לאור הלבנה

אז היה לו יומולדת עגול.
אז הוא הזמין את כולם לארוחת ערב במסעדה שבאתר הסקי.
אז הוא סידר שיפעילו במיוחד עבור האורחים את הרכבל כדי לעלות לאתר הסקי.
אז יצאנו מהבית בחמש אחר הצהריים וחזרנו באחת בלילה.
אז נתקענו בסופת שלג בדרך, סגרו את הכביש וחיכינו שעה עד שנפתח מחדש.
אז זכינו לחוויה מיוחדת ביותר בשלג כבד.
אז זכיתי ללגום שמפניה כששלג יורד מסביבי.
אז זכיתי לחלוק את הערב המיוחד הזה עם האיש.
אז צילמתי!

הדרך לאתר

נסיעה בסופת שלג זה קצת מפחיד (אותי)

קחו כוס וצאו אל המרפסת!

שמפניה, שמפניה!

טמפרטורה מתחת לאפס אבל חם בלב!

מפלסות השלג עובדות בלילה כדי להחליק את המסלולים ליום הבא
שולחנות פיקניק ממתינים לבוקר. ברקע: המפלסת עובדת

הרוח אכן נושבת קרירה בלילה...

בדרך למטה
אזור אתר הסקי שוקק חיים

הדדרך הביתה ממתינה לנו
רשתות ההגנה מעל הכביש מלאות שלג לאחר הסופה
 

הכל לבן ושקט...

חוזרים הביתה בשלום!
וקצת סרטונים מהדרך:



 


והמפלסת עובדת באתר הסקי (מאוד הופתעתי לגלות שהן נוסעות ממש מהר!):