יום חמישי, 8 בספטמבר 2011

תמונות של קיץ

בבית.
הרי לא ייתכן ששכחתם שהיום הוא יום מֶרִיצֵ'י (Meritxell)!
כלת השמחה היא-היא מריה הקדושה שמעניקה בנדיבותה יום חופש לכל תושבי אנדורה. אלה שכן עובדים היום זוכים לקבל 300% משכורת.
כשאנחנו על סף תחילת שנת הלימודים באנדורה (לאחר הסופ"ש), הגיע הזמן לכמה תמונות מהקיץ הזה שאמנם עדיין איתנו, אבל אין זה אומר שאסור להתחיל לסכם אותו...  הנה זה בא!


עובדים כמו חמורים:
הביטוי הזה מקבל משמעות מיוחדת במינה כשעוברים בקיץ באנדורה ורואים את המראות הבאים:



כן. על כל חלקה שצימחה עשבים שוטים מופקדת קבוצת עבודה קטנה, תחומה בסרט פלסטיק, ונשארים עד שכל השטח נקי!
כוכבי הבלוג הם כמובן להקת "חמורי אניוֹס" וחבורת "סוסי לה-מסאנה".
גילוי נאות: סוסי מסאנה עובדים בשטח על הגבעה בה אנחנו גרים, כך שהמעקב היה צמוד הרבה יותר.


שבת בבוקר, יום יפה...
טוב, לא בדיוק שבת אלא יום ראשון, אבל כן – בוקר יפה בטולוז, והאיש מחליט לפנק אותי בבית קפה צרפתי מקסים. יחי הקפוצ'ינו!



אסקלדס 1:
העיר אסקלדס, או בשמה המלא אסקלדס-אנגורדן (Escaldes-Endordany) בנויה באזור בו קיימים מעיינות תרמיים. המים נובעים מן האדמה בטמפרטורה של מעל 60 מעלות ואמנם כיום הדבר נפוץ פחות, אך בעבר השתמשו תושבי המקום במים עבור מערכות ההסקה בבתים. מרכז הספא הגדול והידוע ביותר באנדורה נמצא כאן: קלדאה.
לאחרונה בנתה העירייה מבנה חדש ובו היא משתמשת במים התרמיים לתצוגה מיוחדת. אמנם עדיין לא סיימו את הפרויקט, אבל הלכנו להעיף מבט...

אז (בצילום הקטן) והיום...




אסקלדס 2:
בין שלל אירועי הקיץ, אירגנה עיריית אסקלדס לתושביה אחר צהריים קצבי עם להקת מתופפים שעברה ברחוב הראשי לכיוון אחת הכיכרות שם ערכו הופעה קצרה. את הלהקה הזאת כבר ראינו בעבר במצעד האש (בחודש יוני) ובכל פעם שאני נתקלת בהם, אני נהנית.




גראו רוג' (Grau Roig):
בסופ"ש נאה יצאנו לסיור קל באזור גראו רוג', קרוב לגבול עם צרפת. קיבלנו המלצה על מסעדה שממוקמת על שפת אגם, ויצאנו לבדוק הכצעקתא.
המסעדה בנויה בסגנון האנדוראי הישן – בנייני עץ ואבן, בנויים לעמידות בשלג ומקסימים בעינינו. קבלו:


וגם בחוץ היו מראות מקסימים:



השלמת חוסרים:
פעם, מזמן, לפני חצי שנה, נסענו לטיול קטן בצרפת לאגם קטן בשם מונטבל (Montbel). האזור מקסים, עם חוות בצדי הדרכים ובתי אבן מרשימים.
שלט אחד משך במיוחד את תשומת לבי במיוחד על רקע הבית הסמוך, אבל בעוונותי שכחתי לפרסם את זה בזמנו.
אירוניה צרפתית במיטבה: הטבע אכן שברירי. במיוחד מאז שאוכלס הבית בתמונה...

ועוד כמה תמונות מהאזור:



קצת ספורט!
ביום בהיר אחד צלצל הטלפון. על הקו: חברה מן הקהילה היהודית עם בקשה יוצאת דופן. כך התגלגלתי אני (שאין לי מושג קלוש בכדורגל) להיות המלווה של קבוצת בני יהודה ת"א בביקורם באנדורה במסגרת מוקדמות גביע אופ"א. במשך 3 ימים נוכחתי שרוב שחקני הקבוצה צעירים מאוד, שבהנהלה יושבים אנשים נחמדים וטובי לב, שהקבוצה אוהבת את האוהדים שלה ושכדורגל לפעמים זה כיף (בעיקר כשמנצחים).
בני יהודה סיימו את דרכם באופ"א אבל אני נשארתי עם חוויה מיוחדת וכמה חברים חדשים.
בכדורגל אני עדיין לא מבינה יותר מדי, אבל מה זה משנה??
השלט ההסטורי שהחזקתי בשדה התעופה

אימון בני יהודה

אימון בני יהודה

מסיבת עיתונאים לפני המשחק: רונית (אשת יחסי הציבור של בני יהודה) מתרגמת עבור המאמן של הקבוצה המקומית

במשחק

אוהדי בני יהודה - שיעור בעידוד קבוצות 1


אוהדי בני יהודה - שיעור בעידוד קבוצות 2


המנצחים!

תוצאת הסיום

ותיעוד מיוחד: הגול הראשון של בני יהודה


ולסיום: בלוז לאופנוע:
באנדורה קיים מוזאון אופנועים בעיר קניו (Canillo). בסופ"ש שעבר נערך במוזאון מופע בלוז עם להקה מברצלונה, ובמסגרת זו ערכנו גם ביקור לילה במוזאון.
גם לכלייזמר היה מקום של כבוד ביצירות שנוגנו.



מופע הכלייזמרים:

יום שישי, 2 בספטמבר 2011

גוגלנו!

לאור הפרסומים שגוגל תמפה את רחובות ארץ הקודש, נזכרתי שלפני 3 שבועות נתקלתי ברכב המשוטט שלהם בעיר אורדינו באנדורה.
אז הנה:
! we've been Google




סופ"ש נעים!



יום שני, 8 באוגוסט 2011

מעשה שהיה כך היה

במסגרת הפינה "זה קרה לי באמת", כמה קטנים שיושבים לי בראש די הרבה זמן:

אצל חברים יהודים בבית, מוגש כיבוד כשר.
בעלת הבית, לאחד האורחים הלא-יהודים: "קח, קח, זה חָמוֹן"
האיש ואני מסתכלים זה בזו ומנסים לא להיחנק מצחוק.
מסתבר שחמון זה לא רק החיה ההיא* אלא גם כינוי לצורה בה הנקניק מוגש.

* חברו הקטן של פו הדב

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------

באירוע שהוזמנו אליו יחד עם רבים ממכרינו, שניות לאחר שהפכתי מגש שמפניה לאחד המלצרים*.
אני מנסה לשנות נושא ואומרת לאיש: "טוב, אף אדם חשוב לא ראה..."
תגובת האיש: "זה לא ראש הממשלה** שם?"

* קרה מזמן, אבל עדיין גורם לי להסמיק מבושה.
** זה באמת היה ראש הממשלה. וגם שני שרים. מזל שהיו בחירות מאז והם כבר לא בקואליציה...

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------

בטיסה היחידה בחיי בה טסתי במחלקת עסקים:
אני לדיילת בצ'ק אין: "אפשר לשבת בקדמת המטוס?"
הדיילת: "מחלקת עסקים זה בקדמת המטוס"
אני לעצמי: "אהמממ"

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------

הקדמה: איך אומרים "בוקר טוב" ?
בספרדית אומרים "בואנוס דיאס" (buenos dias)
בקטלאנית, השפה הרשמית באנדורה,  "בון דיאה"  (bon dia)

האיש: "שמת לב שבספרד כל הזמן אמרת לאנשים בון דיאה ואיך שחזרנו לאנדורה את כל הזמן אומרת בואנוס דיאס"?!?

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------

ואחרון: צעד קטן לאנושות אבל צעד גדול לנגה - חציתי את הנחל הראשון שלי באוטו!
הוכחות מצורפות:

 

יום ראשון, 17 ביולי 2011

אמור מעט, צלם הרבה.





זה פוסט שחיכה בסבלנות הרבה זמן לעלות לאוויר.
פעם, מזמן, לפני חודש (!!) היה באנדורה סופ"ש ארוך תודות לחג מקומי. 
את הסופ"ש הזה ניצלנו האיש ואני באופן מרבי – הסתובבנו לנו באנדורה ברכב וברגל, ונהנינו מהנוף המדהים שסובב אותנו.  
תמונה שווה אלף מילים, לכן אוסיף רק את המינימום ההכרחי הפעם.
את הכתיבה אני משאירה לפוסט הבא שמתבשל.

אז הנה זה בא:   פוסט נופי אנדורה יוצא לדרך!

יעד ראשון: שמורת הטבע SORTENY

 
 

היעד הבא: אזור LA RABASSA



הדרך לפיסגת PIC NEGRE
אנדורה לרגלינו

ואחרון לפוסט זה: אזור הגבול בין אנדורה וספרד, הידוע גם בכינוי "דרך המבריחים"...

שבחים למכון הקרטוגרפי של קטלוניה
בנייה טיפוסית לאזור ההרים
הכפר Burg
 

דובדבנים!!!
 


ארוחת צהריים מתבשלת

יין הבית (קישור)

פה הרשיתי לעצמי לשים תמונה ישנה רק כדי להמחיש כיצד שותים את היין

זהו להפעם.
הפוסט הבא בנושא שונה לחלוטין !


יום ראשון, 10 ביולי 2011

עוד ברזל לחגורה!

זה קרה!
כבשתי את דרך הברזל השנייה שלי – והפעם באורדינו!!
הפעם רק האיש ואני, וייאמר לזכותו שהוא שמר עלי ממש יפה, אפילו כששלחתי מבטים נפחדים למטה, שכן המסלול הזה היה אנכי הרבה יותר מאשר המסלול הקודם. ייתכן שאפשר להבחין בכך בתמונות.


כמובן שכל תסריטי ההתרסקות שרצו בראשי במשך אותן 3 שעות לא התממשו ולכן אך טבעי הוא שהאירוע נחגג בקנקן סנגריה קטן שחיסלתי כמעט לבד ("כן, אני אשתה יחד איתך, אל תדאגי..."  - הא!). על חווית הקניות שעברנו אחר כך לא נרחיב את הדיבור. רק אציין שמזל שיכולתי להחזיק בעגלה, כי כל המדפים בחנות זזו כל הזמן...


יום שלישי, 14 ביוני 2011

האנשים שהלכו על ברזל

שני דברים חשובים קרו בסוף השבוע של 28-29 במאי:
1.    בארסה ניצחה!
2.    עשיתי את "דרך הברזל" הראשונה שלי.

על בארסה באמת שאין מה להרחיב, וגם אם יש, אני בוודאי לא האדם הנכון למשימה. אני רק יכולה לספר שראינו את המשחק במסעדה בה הוזמן מקום רק לאחר התחייבות של בעל המקום לשמור לנו את השולחן שנמצא מול המסך.
מיד לאחר הגול הראשון חזה ש' שהתוצאה תהיה 3:1 לבארסה, ואכן – כבוד לאיש!
עברו תחת ידנו כמה בקבוקי יין באותו ערב, ואיך לא – שמפניה לחגוג את הנצחון!!
 
ריק לחלוטין...
 אבל יסלחו לי חברי ואוהדי בארסה, שכן לא על זה רציתי להרחיב הפעם.


אז מה זו "דרך ברזל", או בקטלאנית VIA FERRATA / VIA FERRADA?
לא, זה לא קשור ל"איש הברזל" אלא מדובר במסלולים קבועים מראש בהרים, בהם מוצבים ומתוחזקים כבלי אבטחה ומדרגות ברזל בסלע. מדובר בטיפוס הרים "לייט" שלא מחייב מיומנות או כישורים מיוחדים, אם כי רצוי לדעת מה עושים כשהולכים לשם. האיש ואני הצטרפנו לחבר בשם אלון (בהופעת אורח בבלוג!) ולחבר נוסף, ויצאנו לכבוש את אחד ההרים ליד העיר CANILLO.

הצטיידנו מבעוד מועד בקסדות, רתמות ורצועות לרגל המאורע, וכן הצטיידנו בהחלטה לעשות מסלול "למתחילים" לטובתי, שכן שלושת האחרים כבר עשו זאת בעבר.
האמת היא שהמסלול מתחיל בהליכה קלה למדי, בלי יותר מדי מאמץ או סיכון, אבל אז מגיעים לחלק המאתגר יותר. קודם כל מגיעים לקטעים בהם מחובר לצלע ההר כבל האבטחה אליו מחברים את הרצועות שמחוברות לרתמה שעל הגוף. יש שתי רצועות כדי שגם כשצריך "לדלג" מעל חיבורים של הכבל לסלע, נשארים מחוברים לכבל לפחות עם רצועה אחת בכל עת. מהבחינה הזאת המסלול באמת היה בנוי בהדרגה כשבתחילה הלכנו מחוברים לכבל כשרמת הסיכון הייתה נמוכה מאוד אם בכלל קיימת, ולאט הגענו לחלקים בהם הכבל היה משמעותי יותר.
בהמשך הגיעו המדרגות בסלע, שמצד אחד מסייעות בטיפוס, אבל מצד שני לפעמים הן מותאמות לאורך רגליהם של שחקני כדורסל גבוהים במיוחד. המדרגות הראשונות שנגלו לעינינו כבר היו מאתגרות: הראשונה שבהן לא הייתה קרובה מדי לרצפה. אפשר לדייק ולומר שהיא הייתה גבוהה יותר ממני. אחרי כמה ניסיונות מתסכלים מצא אלון פתרון יצירתי: בעזרת רצועות נוספות שקשרנו למדרגה הסוררת, יצרנו עבורי הנמכה של המדרגה וכך הצלחתי להתקדם. 
מהמורה נוספת התגלתה בדמותו של סלע גדול שפשוט נח לו בשלווה על השביל, מצדו האחד ההר ומצדו השני התהום, וכדי להמשיך בדרכנו נאלצנו לעקוף אותו בדרכים יצירתיות. זו משימה די מאתגרת כשלא רק שהרגליים שלי היו מעט קצרות כדי לבצע את המעקף, למעשה, לא ראיתי בכלל את צידו השני של הסלע. הפעם האיש עבר לפני, אני נתליתי עם שתי הידיים על כבל הביטחון, והאיש פשוט משך אותי בעזרת הרגל שלי לצד השני של הסלע. אין ספק שלא הייתי מצליחה לעבור שם לבד.
צל"ש על סבלנות: אלון והתלמידה המצטיינת
 
המסלול הסתיים כשהגענו לראש הגבעה/הר קטן שעליו טיפסנו. המשכנו ללכת במעלה ההר השכן עוד קצת ואז שמנו פעמינו בחזרה לרכב מכיוון שונה בו יכולנו ליהנות מהנוף של צפון אנדורה.

בילינו יום נהדר!
מזג האוויר היה מצוין, המסלול היה יפה, חברי למסע קיבלו בהבנה את הקצב המעט איטי יותר, המדריך (אלון) היה סבלני מאוד והנוף כמו הנוף באנדורה – היה מקסים!

אין ספק שמדובר בבילוי מהנה ביותר ובלתי נשכח, ואנחנו נעשה מאמץ לבקר בעוד דרכי ברזל בעתיד – הקיץ רק החל!



יום שני, 13 ביוני 2011

פוליטיקה אחרת

הצטברו לי כמה פוסטים לכתוב, ואני מתחילה בהשלמת החוסרים בביקור השגריר שהתקיים ב- 25-26 במאי:

באנדורה אין שגרירות ישראלית. גם לא קונסוליה. גם לא נציגות (אלא אם מחשיבים את האיש ואותי). הקהילה היהודית באנדורה נכללת תחת חסותה של השגרירות הישראלית במדריד. מעבר לביקורים אחרים, אחת לשנה מגיע השגריר לאנדורה לביקור וציון יום העצמאות של ישראל, רק שמבחינת תזמון זה יוצא לרוב סביב ל"ג בעומר.
המפגש כולל שני חלקים: בערב הראשון מארחת הקהילה היהודית את השגריר בבית הקהילה לתפילת ערבית, נאומים ונשנושים, ובערב השני מארח השגריר את חברי הקהילה וגם נציגים מן הממשלה המקומית לקבלת פנים חגיגית.
זו הפעם השלישית שהאיש ואני נוכחים באירועים האלה, ואין כמו אירוע שמתרחש פעם בשנה כדי להמחיש לנו עד כמה הזמן טס. מאחר וזו אנדורה, האירוע נעים ושקט, אנשי הקהילה ואנשי השגרירות יכולים לבלות ערב נעים נטול פוליטיקה כמעט לחלוטין לשמחתי הרבה. כך למדנו להכיר את השגריר רפאל (רפי) שוץ ורעייתו מיכל, כך למדנו להכיר את הקונסול הקודם ואת הקונסולית הנוכחית ואת שאר הצוות המלווה באווירה שבאמת מאפשרת לשוחח וליהנות.
בית הקהילה מצפה לבוא השגריר

השנה הייתה לביקורו של רפי משמעות נוספת עבורי. בשנת 2009 ישבתי ובהיתי בו בזמן שנאם בפני הקהילה, ולא הבנתי מילה. יש לציין שהוא מדבר ספרדית מעוררת קנאה. בשנת 2010 ישבתי והבנתי להערכתי פחות מ-20% מהדברים.
לאחר המפגש בשנת 2010 החלטתי ללמוד ספרדית וקבעתי לעצמי סוג של מטרה להיות מסוגלת להבין את נאום השגריר בשנת 2011.
אז הנה הגענו ל-2011, והיה נאום. ובכן, אני לא יכולה לומר שהבנתי הכל, אבל להערכתי הבנתי כ-75% ממה שנאמר ואני חושבת שניתן להגדיר את זה כהצלחה (כאן מחיאות הכפיים למי שלא הבין).
קצת קשה לראות אבל זו עוגה ועליה דגל המדינה

למחרת, עם עוד חברה בילינו את היום בשוטטות באנדורה עם הקונסולית והקב"ט, כמובן שפגשנו ברחוב גם את רפי (הלו, זו אנדורה, לא קשה להיתקל באנשים שאתה מכיר ברחוב...). מהסיור בעיר אני מציגה בפניכם תמונות בלעדיות מבית הנבחרים של אנדורה וכן מבית המשפט. כמובן שרק אחרי שצילמתי כמה תמונות הבנתי שאסור לצלם (אתה הולך עם הבחורה שעובדת שם, היא רואה שאתה מצלם ולא אומרת כלום – איך אני אמורה לנחש???)

פה היו מתקיימות עד לא מזמן ישיבות הממשלה של אנדורה ומועברות בשידור חי בטלוויזיה
בית המשפט של אנדורה - בקנה מידה מותאם למדינה...

 בערב השני של המפגש, פגשנו בפעם הראשונה את ראש הממשלה של אנדורה. נכון, כבר כתבתי בעבר לחלק מכם שכבר פגשנו אותו, אבל היו שוב בחירות באנדורה והפעם יש לממשלה רוב בפרלמנט (16 מושבים מתוך 28). גם הפעם, ראש הממשלה לא מדבר אנגלית. השיחה שלו עם האיש ארכה 5 שניות בדיוק בהן הוא שאל אם האיש מדבר קטלאנית, נענה בשלילה והלך לדרכו. מי צריך חברים כשיש קואליציה...
מימין: שגרירנו רפאל שוץ. משמאל: ראש ממשלת אנדורה: אנטוני מרטי פטיט

אז כך הסתיים רשמית מה שאני מכנה "שבוע השגריר" שלנו. חזרנו לנו לשגרה שלנו, לעבודה ולבילויים הרגילים שאכתוב עליהם בפוסטים הבאים.

לרפי ומיכל אני מאחלת נחיתה רכה בארץ עם סיום תקופתו של רפי כשגריר, ובהצלחה בהמשך!!

ולי?
לעצמי אני מאחלת בשנה הבאה 100% נאום!



יום רביעי, 11 במאי 2011

יוֹם הזיכרוֹן לחללי צה"ל

[ נכתב ביום שני 9 במאי,2011 ]


יום הזיכרון לחללי צה"ל היום ואני רוצה לחלוק את החוויה של אתמול כאן איתכם.

באנדורה מעולם לא נערך טקס ליום הזיכרון.
כשהחלטנו להיות מעורבים יותר בחיי הקהילה פה, האיש מיד התחיל לחשוב בכיוון של יום הזיכרון ויום העצמאות. הקהילה פה היא קהילה יהודית יותר מאשר ישראלית, ועבורנו זו הייתה הזדמנות להביא משהו מעצמנו ומישראל לתוך הקהילה. התחלנו לעבוד על הנושא כבר באמצע מרץ, בפנייה לשגרירות הישראלית במדריד (ותודה רבה לך מ' על שחיברת אותנו לאדם הנכון!!) וקיבלנו מהם חומרים לטקס. במקביל, האיש יצר קשר עם היחידה להנצחת החייל במשרד הביטחון וקיבל מהם ערכה לטקס יום הזיכרון.
האתגר העיקרי עבורנו כישראלים היה ליצור טקס שיהיה לא ארוך מדי, מכובד כמובן, ומותאם לקהל שאינו דובר עברית. יש גם הבדלים תרבותיים – אנחנו חווינו והשתתפנו בטקסי יום זיכרון במשך שנים רבות ודברים רבים שאולי נראים לנו ולמכרינו בארץ מובנים וברורים, לא היו ברורים במקרה זה.

אז מה היה?
הייתה הדלקת נר, היה יזכור בעברית וספרדית, כך גם אל מלא רחמים. היו שירים בביצוע חי וגם בביצוע YouTube, הייתה צפירה בשידור חי מישראל וגם הנאום של שמעון פרס. אחרי הפסקה קלה הוקרן הסרט בופור בלווי כתוביות בספרדית. סה"כ ערב לא קצר ונוכחות של מעל 40 איש.

אני מקווה מאוד שהתחלנו פה מסורת שתמשיך בלי קשר אלינו ולשהותנו פה.
לפעם ראשונה זה היה מכובד מאוד ומילא את הלב בהתרגשות וגאווה.
הנה כמה תמונות מהערב המיוחד הזה: