יום חמישי, 8 בספטמבר 2011

תמונות של קיץ

בבית.
הרי לא ייתכן ששכחתם שהיום הוא יום מֶרִיצֵ'י (Meritxell)!
כלת השמחה היא-היא מריה הקדושה שמעניקה בנדיבותה יום חופש לכל תושבי אנדורה. אלה שכן עובדים היום זוכים לקבל 300% משכורת.
כשאנחנו על סף תחילת שנת הלימודים באנדורה (לאחר הסופ"ש), הגיע הזמן לכמה תמונות מהקיץ הזה שאמנם עדיין איתנו, אבל אין זה אומר שאסור להתחיל לסכם אותו...  הנה זה בא!


עובדים כמו חמורים:
הביטוי הזה מקבל משמעות מיוחדת במינה כשעוברים בקיץ באנדורה ורואים את המראות הבאים:



כן. על כל חלקה שצימחה עשבים שוטים מופקדת קבוצת עבודה קטנה, תחומה בסרט פלסטיק, ונשארים עד שכל השטח נקי!
כוכבי הבלוג הם כמובן להקת "חמורי אניוֹס" וחבורת "סוסי לה-מסאנה".
גילוי נאות: סוסי מסאנה עובדים בשטח על הגבעה בה אנחנו גרים, כך שהמעקב היה צמוד הרבה יותר.


שבת בבוקר, יום יפה...
טוב, לא בדיוק שבת אלא יום ראשון, אבל כן – בוקר יפה בטולוז, והאיש מחליט לפנק אותי בבית קפה צרפתי מקסים. יחי הקפוצ'ינו!



אסקלדס 1:
העיר אסקלדס, או בשמה המלא אסקלדס-אנגורדן (Escaldes-Endordany) בנויה באזור בו קיימים מעיינות תרמיים. המים נובעים מן האדמה בטמפרטורה של מעל 60 מעלות ואמנם כיום הדבר נפוץ פחות, אך בעבר השתמשו תושבי המקום במים עבור מערכות ההסקה בבתים. מרכז הספא הגדול והידוע ביותר באנדורה נמצא כאן: קלדאה.
לאחרונה בנתה העירייה מבנה חדש ובו היא משתמשת במים התרמיים לתצוגה מיוחדת. אמנם עדיין לא סיימו את הפרויקט, אבל הלכנו להעיף מבט...

אז (בצילום הקטן) והיום...




אסקלדס 2:
בין שלל אירועי הקיץ, אירגנה עיריית אסקלדס לתושביה אחר צהריים קצבי עם להקת מתופפים שעברה ברחוב הראשי לכיוון אחת הכיכרות שם ערכו הופעה קצרה. את הלהקה הזאת כבר ראינו בעבר במצעד האש (בחודש יוני) ובכל פעם שאני נתקלת בהם, אני נהנית.




גראו רוג' (Grau Roig):
בסופ"ש נאה יצאנו לסיור קל באזור גראו רוג', קרוב לגבול עם צרפת. קיבלנו המלצה על מסעדה שממוקמת על שפת אגם, ויצאנו לבדוק הכצעקתא.
המסעדה בנויה בסגנון האנדוראי הישן – בנייני עץ ואבן, בנויים לעמידות בשלג ומקסימים בעינינו. קבלו:


וגם בחוץ היו מראות מקסימים:



השלמת חוסרים:
פעם, מזמן, לפני חצי שנה, נסענו לטיול קטן בצרפת לאגם קטן בשם מונטבל (Montbel). האזור מקסים, עם חוות בצדי הדרכים ובתי אבן מרשימים.
שלט אחד משך במיוחד את תשומת לבי במיוחד על רקע הבית הסמוך, אבל בעוונותי שכחתי לפרסם את זה בזמנו.
אירוניה צרפתית במיטבה: הטבע אכן שברירי. במיוחד מאז שאוכלס הבית בתמונה...

ועוד כמה תמונות מהאזור:



קצת ספורט!
ביום בהיר אחד צלצל הטלפון. על הקו: חברה מן הקהילה היהודית עם בקשה יוצאת דופן. כך התגלגלתי אני (שאין לי מושג קלוש בכדורגל) להיות המלווה של קבוצת בני יהודה ת"א בביקורם באנדורה במסגרת מוקדמות גביע אופ"א. במשך 3 ימים נוכחתי שרוב שחקני הקבוצה צעירים מאוד, שבהנהלה יושבים אנשים נחמדים וטובי לב, שהקבוצה אוהבת את האוהדים שלה ושכדורגל לפעמים זה כיף (בעיקר כשמנצחים).
בני יהודה סיימו את דרכם באופ"א אבל אני נשארתי עם חוויה מיוחדת וכמה חברים חדשים.
בכדורגל אני עדיין לא מבינה יותר מדי, אבל מה זה משנה??
השלט ההסטורי שהחזקתי בשדה התעופה

אימון בני יהודה

אימון בני יהודה

מסיבת עיתונאים לפני המשחק: רונית (אשת יחסי הציבור של בני יהודה) מתרגמת עבור המאמן של הקבוצה המקומית

במשחק

אוהדי בני יהודה - שיעור בעידוד קבוצות 1


אוהדי בני יהודה - שיעור בעידוד קבוצות 2


המנצחים!

תוצאת הסיום

ותיעוד מיוחד: הגול הראשון של בני יהודה


ולסיום: בלוז לאופנוע:
באנדורה קיים מוזאון אופנועים בעיר קניו (Canillo). בסופ"ש שעבר נערך במוזאון מופע בלוז עם להקה מברצלונה, ובמסגרת זו ערכנו גם ביקור לילה במוזאון.
גם לכלייזמר היה מקום של כבוד ביצירות שנוגנו.



מופע הכלייזמרים:

יום שישי, 2 בספטמבר 2011

גוגלנו!

לאור הפרסומים שגוגל תמפה את רחובות ארץ הקודש, נזכרתי שלפני 3 שבועות נתקלתי ברכב המשוטט שלהם בעיר אורדינו באנדורה.
אז הנה:
! we've been Google




סופ"ש נעים!



יום שני, 8 באוגוסט 2011

מעשה שהיה כך היה

במסגרת הפינה "זה קרה לי באמת", כמה קטנים שיושבים לי בראש די הרבה זמן:

אצל חברים יהודים בבית, מוגש כיבוד כשר.
בעלת הבית, לאחד האורחים הלא-יהודים: "קח, קח, זה חָמוֹן"
האיש ואני מסתכלים זה בזו ומנסים לא להיחנק מצחוק.
מסתבר שחמון זה לא רק החיה ההיא* אלא גם כינוי לצורה בה הנקניק מוגש.

* חברו הקטן של פו הדב

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------

באירוע שהוזמנו אליו יחד עם רבים ממכרינו, שניות לאחר שהפכתי מגש שמפניה לאחד המלצרים*.
אני מנסה לשנות נושא ואומרת לאיש: "טוב, אף אדם חשוב לא ראה..."
תגובת האיש: "זה לא ראש הממשלה** שם?"

* קרה מזמן, אבל עדיין גורם לי להסמיק מבושה.
** זה באמת היה ראש הממשלה. וגם שני שרים. מזל שהיו בחירות מאז והם כבר לא בקואליציה...

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------

בטיסה היחידה בחיי בה טסתי במחלקת עסקים:
אני לדיילת בצ'ק אין: "אפשר לשבת בקדמת המטוס?"
הדיילת: "מחלקת עסקים זה בקדמת המטוס"
אני לעצמי: "אהמממ"

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------

הקדמה: איך אומרים "בוקר טוב" ?
בספרדית אומרים "בואנוס דיאס" (buenos dias)
בקטלאנית, השפה הרשמית באנדורה,  "בון דיאה"  (bon dia)

האיש: "שמת לב שבספרד כל הזמן אמרת לאנשים בון דיאה ואיך שחזרנו לאנדורה את כל הזמן אומרת בואנוס דיאס"?!?

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------

ואחרון: צעד קטן לאנושות אבל צעד גדול לנגה - חציתי את הנחל הראשון שלי באוטו!
הוכחות מצורפות:

 

יום ראשון, 17 ביולי 2011

אמור מעט, צלם הרבה.





זה פוסט שחיכה בסבלנות הרבה זמן לעלות לאוויר.
פעם, מזמן, לפני חודש (!!) היה באנדורה סופ"ש ארוך תודות לחג מקומי. 
את הסופ"ש הזה ניצלנו האיש ואני באופן מרבי – הסתובבנו לנו באנדורה ברכב וברגל, ונהנינו מהנוף המדהים שסובב אותנו.  
תמונה שווה אלף מילים, לכן אוסיף רק את המינימום ההכרחי הפעם.
את הכתיבה אני משאירה לפוסט הבא שמתבשל.

אז הנה זה בא:   פוסט נופי אנדורה יוצא לדרך!

יעד ראשון: שמורת הטבע SORTENY

 
 

היעד הבא: אזור LA RABASSA



הדרך לפיסגת PIC NEGRE
אנדורה לרגלינו

ואחרון לפוסט זה: אזור הגבול בין אנדורה וספרד, הידוע גם בכינוי "דרך המבריחים"...

שבחים למכון הקרטוגרפי של קטלוניה
בנייה טיפוסית לאזור ההרים
הכפר Burg
 

דובדבנים!!!
 


ארוחת צהריים מתבשלת

יין הבית (קישור)

פה הרשיתי לעצמי לשים תמונה ישנה רק כדי להמחיש כיצד שותים את היין

זהו להפעם.
הפוסט הבא בנושא שונה לחלוטין !


יום ראשון, 10 ביולי 2011

עוד ברזל לחגורה!

זה קרה!
כבשתי את דרך הברזל השנייה שלי – והפעם באורדינו!!
הפעם רק האיש ואני, וייאמר לזכותו שהוא שמר עלי ממש יפה, אפילו כששלחתי מבטים נפחדים למטה, שכן המסלול הזה היה אנכי הרבה יותר מאשר המסלול הקודם. ייתכן שאפשר להבחין בכך בתמונות.


כמובן שכל תסריטי ההתרסקות שרצו בראשי במשך אותן 3 שעות לא התממשו ולכן אך טבעי הוא שהאירוע נחגג בקנקן סנגריה קטן שחיסלתי כמעט לבד ("כן, אני אשתה יחד איתך, אל תדאגי..."  - הא!). על חווית הקניות שעברנו אחר כך לא נרחיב את הדיבור. רק אציין שמזל שיכולתי להחזיק בעגלה, כי כל המדפים בחנות זזו כל הזמן...