יום ראשון, 17 ביולי 2011

אמור מעט, צלם הרבה.





זה פוסט שחיכה בסבלנות הרבה זמן לעלות לאוויר.
פעם, מזמן, לפני חודש (!!) היה באנדורה סופ"ש ארוך תודות לחג מקומי. 
את הסופ"ש הזה ניצלנו האיש ואני באופן מרבי – הסתובבנו לנו באנדורה ברכב וברגל, ונהנינו מהנוף המדהים שסובב אותנו.  
תמונה שווה אלף מילים, לכן אוסיף רק את המינימום ההכרחי הפעם.
את הכתיבה אני משאירה לפוסט הבא שמתבשל.

אז הנה זה בא:   פוסט נופי אנדורה יוצא לדרך!

יעד ראשון: שמורת הטבע SORTENY

 
 

היעד הבא: אזור LA RABASSA



הדרך לפיסגת PIC NEGRE
אנדורה לרגלינו

ואחרון לפוסט זה: אזור הגבול בין אנדורה וספרד, הידוע גם בכינוי "דרך המבריחים"...

שבחים למכון הקרטוגרפי של קטלוניה
בנייה טיפוסית לאזור ההרים
הכפר Burg
 

דובדבנים!!!
 


ארוחת צהריים מתבשלת

יין הבית (קישור)

פה הרשיתי לעצמי לשים תמונה ישנה רק כדי להמחיש כיצד שותים את היין

זהו להפעם.
הפוסט הבא בנושא שונה לחלוטין !


יום ראשון, 10 ביולי 2011

עוד ברזל לחגורה!

זה קרה!
כבשתי את דרך הברזל השנייה שלי – והפעם באורדינו!!
הפעם רק האיש ואני, וייאמר לזכותו שהוא שמר עלי ממש יפה, אפילו כששלחתי מבטים נפחדים למטה, שכן המסלול הזה היה אנכי הרבה יותר מאשר המסלול הקודם. ייתכן שאפשר להבחין בכך בתמונות.


כמובן שכל תסריטי ההתרסקות שרצו בראשי במשך אותן 3 שעות לא התממשו ולכן אך טבעי הוא שהאירוע נחגג בקנקן סנגריה קטן שחיסלתי כמעט לבד ("כן, אני אשתה יחד איתך, אל תדאגי..."  - הא!). על חווית הקניות שעברנו אחר כך לא נרחיב את הדיבור. רק אציין שמזל שיכולתי להחזיק בעגלה, כי כל המדפים בחנות זזו כל הזמן...


יום שלישי, 14 ביוני 2011

האנשים שהלכו על ברזל

שני דברים חשובים קרו בסוף השבוע של 28-29 במאי:
1.    בארסה ניצחה!
2.    עשיתי את "דרך הברזל" הראשונה שלי.

על בארסה באמת שאין מה להרחיב, וגם אם יש, אני בוודאי לא האדם הנכון למשימה. אני רק יכולה לספר שראינו את המשחק במסעדה בה הוזמן מקום רק לאחר התחייבות של בעל המקום לשמור לנו את השולחן שנמצא מול המסך.
מיד לאחר הגול הראשון חזה ש' שהתוצאה תהיה 3:1 לבארסה, ואכן – כבוד לאיש!
עברו תחת ידנו כמה בקבוקי יין באותו ערב, ואיך לא – שמפניה לחגוג את הנצחון!!
 
ריק לחלוטין...
 אבל יסלחו לי חברי ואוהדי בארסה, שכן לא על זה רציתי להרחיב הפעם.


אז מה זו "דרך ברזל", או בקטלאנית VIA FERRATA / VIA FERRADA?
לא, זה לא קשור ל"איש הברזל" אלא מדובר במסלולים קבועים מראש בהרים, בהם מוצבים ומתוחזקים כבלי אבטחה ומדרגות ברזל בסלע. מדובר בטיפוס הרים "לייט" שלא מחייב מיומנות או כישורים מיוחדים, אם כי רצוי לדעת מה עושים כשהולכים לשם. האיש ואני הצטרפנו לחבר בשם אלון (בהופעת אורח בבלוג!) ולחבר נוסף, ויצאנו לכבוש את אחד ההרים ליד העיר CANILLO.

הצטיידנו מבעוד מועד בקסדות, רתמות ורצועות לרגל המאורע, וכן הצטיידנו בהחלטה לעשות מסלול "למתחילים" לטובתי, שכן שלושת האחרים כבר עשו זאת בעבר.
האמת היא שהמסלול מתחיל בהליכה קלה למדי, בלי יותר מדי מאמץ או סיכון, אבל אז מגיעים לחלק המאתגר יותר. קודם כל מגיעים לקטעים בהם מחובר לצלע ההר כבל האבטחה אליו מחברים את הרצועות שמחוברות לרתמה שעל הגוף. יש שתי רצועות כדי שגם כשצריך "לדלג" מעל חיבורים של הכבל לסלע, נשארים מחוברים לכבל לפחות עם רצועה אחת בכל עת. מהבחינה הזאת המסלול באמת היה בנוי בהדרגה כשבתחילה הלכנו מחוברים לכבל כשרמת הסיכון הייתה נמוכה מאוד אם בכלל קיימת, ולאט הגענו לחלקים בהם הכבל היה משמעותי יותר.
בהמשך הגיעו המדרגות בסלע, שמצד אחד מסייעות בטיפוס, אבל מצד שני לפעמים הן מותאמות לאורך רגליהם של שחקני כדורסל גבוהים במיוחד. המדרגות הראשונות שנגלו לעינינו כבר היו מאתגרות: הראשונה שבהן לא הייתה קרובה מדי לרצפה. אפשר לדייק ולומר שהיא הייתה גבוהה יותר ממני. אחרי כמה ניסיונות מתסכלים מצא אלון פתרון יצירתי: בעזרת רצועות נוספות שקשרנו למדרגה הסוררת, יצרנו עבורי הנמכה של המדרגה וכך הצלחתי להתקדם. 
מהמורה נוספת התגלתה בדמותו של סלע גדול שפשוט נח לו בשלווה על השביל, מצדו האחד ההר ומצדו השני התהום, וכדי להמשיך בדרכנו נאלצנו לעקוף אותו בדרכים יצירתיות. זו משימה די מאתגרת כשלא רק שהרגליים שלי היו מעט קצרות כדי לבצע את המעקף, למעשה, לא ראיתי בכלל את צידו השני של הסלע. הפעם האיש עבר לפני, אני נתליתי עם שתי הידיים על כבל הביטחון, והאיש פשוט משך אותי בעזרת הרגל שלי לצד השני של הסלע. אין ספק שלא הייתי מצליחה לעבור שם לבד.
צל"ש על סבלנות: אלון והתלמידה המצטיינת
 
המסלול הסתיים כשהגענו לראש הגבעה/הר קטן שעליו טיפסנו. המשכנו ללכת במעלה ההר השכן עוד קצת ואז שמנו פעמינו בחזרה לרכב מכיוון שונה בו יכולנו ליהנות מהנוף של צפון אנדורה.

בילינו יום נהדר!
מזג האוויר היה מצוין, המסלול היה יפה, חברי למסע קיבלו בהבנה את הקצב המעט איטי יותר, המדריך (אלון) היה סבלני מאוד והנוף כמו הנוף באנדורה – היה מקסים!

אין ספק שמדובר בבילוי מהנה ביותר ובלתי נשכח, ואנחנו נעשה מאמץ לבקר בעוד דרכי ברזל בעתיד – הקיץ רק החל!



יום שני, 13 ביוני 2011

פוליטיקה אחרת

הצטברו לי כמה פוסטים לכתוב, ואני מתחילה בהשלמת החוסרים בביקור השגריר שהתקיים ב- 25-26 במאי:

באנדורה אין שגרירות ישראלית. גם לא קונסוליה. גם לא נציגות (אלא אם מחשיבים את האיש ואותי). הקהילה היהודית באנדורה נכללת תחת חסותה של השגרירות הישראלית במדריד. מעבר לביקורים אחרים, אחת לשנה מגיע השגריר לאנדורה לביקור וציון יום העצמאות של ישראל, רק שמבחינת תזמון זה יוצא לרוב סביב ל"ג בעומר.
המפגש כולל שני חלקים: בערב הראשון מארחת הקהילה היהודית את השגריר בבית הקהילה לתפילת ערבית, נאומים ונשנושים, ובערב השני מארח השגריר את חברי הקהילה וגם נציגים מן הממשלה המקומית לקבלת פנים חגיגית.
זו הפעם השלישית שהאיש ואני נוכחים באירועים האלה, ואין כמו אירוע שמתרחש פעם בשנה כדי להמחיש לנו עד כמה הזמן טס. מאחר וזו אנדורה, האירוע נעים ושקט, אנשי הקהילה ואנשי השגרירות יכולים לבלות ערב נעים נטול פוליטיקה כמעט לחלוטין לשמחתי הרבה. כך למדנו להכיר את השגריר רפאל (רפי) שוץ ורעייתו מיכל, כך למדנו להכיר את הקונסול הקודם ואת הקונסולית הנוכחית ואת שאר הצוות המלווה באווירה שבאמת מאפשרת לשוחח וליהנות.
בית הקהילה מצפה לבוא השגריר

השנה הייתה לביקורו של רפי משמעות נוספת עבורי. בשנת 2009 ישבתי ובהיתי בו בזמן שנאם בפני הקהילה, ולא הבנתי מילה. יש לציין שהוא מדבר ספרדית מעוררת קנאה. בשנת 2010 ישבתי והבנתי להערכתי פחות מ-20% מהדברים.
לאחר המפגש בשנת 2010 החלטתי ללמוד ספרדית וקבעתי לעצמי סוג של מטרה להיות מסוגלת להבין את נאום השגריר בשנת 2011.
אז הנה הגענו ל-2011, והיה נאום. ובכן, אני לא יכולה לומר שהבנתי הכל, אבל להערכתי הבנתי כ-75% ממה שנאמר ואני חושבת שניתן להגדיר את זה כהצלחה (כאן מחיאות הכפיים למי שלא הבין).
קצת קשה לראות אבל זו עוגה ועליה דגל המדינה

למחרת, עם עוד חברה בילינו את היום בשוטטות באנדורה עם הקונסולית והקב"ט, כמובן שפגשנו ברחוב גם את רפי (הלו, זו אנדורה, לא קשה להיתקל באנשים שאתה מכיר ברחוב...). מהסיור בעיר אני מציגה בפניכם תמונות בלעדיות מבית הנבחרים של אנדורה וכן מבית המשפט. כמובן שרק אחרי שצילמתי כמה תמונות הבנתי שאסור לצלם (אתה הולך עם הבחורה שעובדת שם, היא רואה שאתה מצלם ולא אומרת כלום – איך אני אמורה לנחש???)

פה היו מתקיימות עד לא מזמן ישיבות הממשלה של אנדורה ומועברות בשידור חי בטלוויזיה
בית המשפט של אנדורה - בקנה מידה מותאם למדינה...

 בערב השני של המפגש, פגשנו בפעם הראשונה את ראש הממשלה של אנדורה. נכון, כבר כתבתי בעבר לחלק מכם שכבר פגשנו אותו, אבל היו שוב בחירות באנדורה והפעם יש לממשלה רוב בפרלמנט (16 מושבים מתוך 28). גם הפעם, ראש הממשלה לא מדבר אנגלית. השיחה שלו עם האיש ארכה 5 שניות בדיוק בהן הוא שאל אם האיש מדבר קטלאנית, נענה בשלילה והלך לדרכו. מי צריך חברים כשיש קואליציה...
מימין: שגרירנו רפאל שוץ. משמאל: ראש ממשלת אנדורה: אנטוני מרטי פטיט

אז כך הסתיים רשמית מה שאני מכנה "שבוע השגריר" שלנו. חזרנו לנו לשגרה שלנו, לעבודה ולבילויים הרגילים שאכתוב עליהם בפוסטים הבאים.

לרפי ומיכל אני מאחלת נחיתה רכה בארץ עם סיום תקופתו של רפי כשגריר, ובהצלחה בהמשך!!

ולי?
לעצמי אני מאחלת בשנה הבאה 100% נאום!



יום רביעי, 11 במאי 2011

יוֹם הזיכרוֹן לחללי צה"ל

[ נכתב ביום שני 9 במאי,2011 ]


יום הזיכרון לחללי צה"ל היום ואני רוצה לחלוק את החוויה של אתמול כאן איתכם.

באנדורה מעולם לא נערך טקס ליום הזיכרון.
כשהחלטנו להיות מעורבים יותר בחיי הקהילה פה, האיש מיד התחיל לחשוב בכיוון של יום הזיכרון ויום העצמאות. הקהילה פה היא קהילה יהודית יותר מאשר ישראלית, ועבורנו זו הייתה הזדמנות להביא משהו מעצמנו ומישראל לתוך הקהילה. התחלנו לעבוד על הנושא כבר באמצע מרץ, בפנייה לשגרירות הישראלית במדריד (ותודה רבה לך מ' על שחיברת אותנו לאדם הנכון!!) וקיבלנו מהם חומרים לטקס. במקביל, האיש יצר קשר עם היחידה להנצחת החייל במשרד הביטחון וקיבל מהם ערכה לטקס יום הזיכרון.
האתגר העיקרי עבורנו כישראלים היה ליצור טקס שיהיה לא ארוך מדי, מכובד כמובן, ומותאם לקהל שאינו דובר עברית. יש גם הבדלים תרבותיים – אנחנו חווינו והשתתפנו בטקסי יום זיכרון במשך שנים רבות ודברים רבים שאולי נראים לנו ולמכרינו בארץ מובנים וברורים, לא היו ברורים במקרה זה.

אז מה היה?
הייתה הדלקת נר, היה יזכור בעברית וספרדית, כך גם אל מלא רחמים. היו שירים בביצוע חי וגם בביצוע YouTube, הייתה צפירה בשידור חי מישראל וגם הנאום של שמעון פרס. אחרי הפסקה קלה הוקרן הסרט בופור בלווי כתוביות בספרדית. סה"כ ערב לא קצר ונוכחות של מעל 40 איש.

אני מקווה מאוד שהתחלנו פה מסורת שתמשיך בלי קשר אלינו ולשהותנו פה.
לפעם ראשונה זה היה מכובד מאוד ומילא את הלב בהתרגשות וגאווה.
הנה כמה תמונות מהערב המיוחד הזה:




יום ראשון, 3 באפריל 2011

סופ"ש בתמונות

בפעם הראשונה בתולדות הבלוג עדכון על משהו שקרה היום (רק אל תתרגלו. אני מבטיחה לחזור לעדכונים באיחור אופנתי)!

כבר כמה פעמים שאלו אותי שאלות על איך זה פה, ועל הנסיעות לטולוז (שם אנחנו קונים אוכל כשר), וזה בעצם מה שהוביל אותי לפוסט הזה שהוא תיעוד מצולם של הנסיעה, הדרך, החנות הכשרה והשיבה הביתה, אבל הייתי יסודית יותר והתחלתי בתיעוד כבר אמש.
קבלו!

אז אתמול בערב הלכנו לאכול ארוחת ערב עם חבר בעמק השני. מה זה העמק השני? זה העמק שמוביל לכיוון הגבול עם צרפת. העמק שאנחנו לא מרבים להגיע אליו, אלא אם אנחנו בדרך לטולוז.   שם המקום "המקום של דילן". כיאה לישראלים, הגענו, נכנסנו והושיבו אותנו בלי בעיה. לחבורה שהגיעה אחרינו הוצגה השאלה "הזמנתם מקום?". ואז התחילו להגיע המנות.
אין מה לומר, תמונות טובות מאלפי מילים...



בשלב זה כבר היינו מפוטמים למשעי. אבל לא הייתה שום ברירה: היה טירמיסו בתפריט.


בסוף הערב הזה התגלגלנו לנו הביתה מדוכאים למדי מהמחשבה שצריך להתעורר די בקרוב כדי לנסוע לטולוז לקניות לקראת פסח.

קמתי הבוקר ב-6:40. מי שמכיר אותי יודע שאפילו לכתוב את זה מכאיב לי, שלא לדבר על להודות בעובדה שהסתובבתי מחוץ למיטה בשעה שאין לה שתי ספרות.  בואו נשאיר את זה בינינו, טוב?

כך נראה מעבר הגבול לצרפת - חוסר נוכחות אנושית הוא דבר רגיל פה, בעיקר בבוקר.


הנסיעה עצמה לטולוז עברה עלי בנמנום קל, ולכן לא צילמתי. אל תדאגו, פיציתי בדרך חזרה...
זוהי החנות הכשרה בה אנחנו קונים את מרבית המצרכים: נאורי.


וכמה מראות שאפשר לראות בתקופה זו של השנה  :)


בשלב זה כבר היינו ערים כמה שעות טובות, וישבנו לארוחת בוקר קלילה:


אח, אין על הצרפתים והבאגטים שלהם. אני אפילו לא מתלהבת מבאגטים אבל הריח...


ואז יצאנו לדרך חזרה. 200 ק"מ שלוקח כ-3 שעות לעבור אותם. קצת יותר מ-100 ק"מ עושים על כביש מהיר שיוצא מטולוז. השאר עובר לאט הרבה יותר...


וכמובן, מעבר הגבול בדרך חזרה:


ועוד כמה תמונות מהצד האנדוראי של הגבול, חלקן ממחישות איך אנדורה בנויה בעמקים בין ההרים.



שימו לב לרשתות שמונעות הידרדרות של אבנים קטנות וגם גדולות לכבישים.

ובסוף הגענו הביתה, אל הפרחים ששתלתי אתמול בגינה...




וזהו זה. חזרנו עייפים אך מרוצים. האיש הלך לעבוד קצת ואני הייתי ילדה טובה והכנתי את הפוסט הזה.

בונוס למשקיעים:
אנדורה מדינה שמשקיעה בתשתיות, בעיקר במנהרות. אחת מהן נמצאת בעבודה עוד מהתקופה בה אנדורה לא הכירה את נגה והאיש. לכשתושלם, היא תחבר בין העמק שבו נמצאת העיר שלנו (לה-מסאנה) עם העמק שבו נמצאת הדרך לצרפת וערים נוספות כמו אנקמפ, פאס דה-לה-קאסה וכו. זה יחסוך לנו את הצורך לנסוע עד העיר אנדורה לה-וולה כדי לעלות ממנה בדרך לאנקמפ והרי זה מבורך!
אני מצרפת מפה (בכחול מסלול הנסיעה שלנו כיום. באדום הקיצור העתידי)  וכן סרטון שצילמתי היום ומראה איך זה נראה בעמק השני.
בעמק שלנו העבודה מתקדמת מהר יותר לאחרונה. לפני שנהה וחצי קרתה תאונה באתר הבניה בה חלק מן הגשר התמוטט ונהרגו 5 פועלים באתר. רק בחודש האחרון התחילו לפנות את החלק ההרוס ולחדש בו את העבודה.


מקור המפה: http://www.worldrestaurantsp.com/andorra-map/