אין תלונות. באמת שאין תלונות

...ולמה שיהיו?  חזרנו מחופשה חלומית באיים המלדיבים לפני חודש.
חבריו הקרובים של האיש יודעים שהיה לו פעם חלום להגיע לאיים המלדיבים. ובכן: לא עוד! תכנון של יותר משנה הגיע לשיאו בדצמבר האחרון בו המראנו לשבוע באיים החלומיים האלה. וזה באמת כמו חלום.

האיים המלדיבים  נמצאים במרחק 2-3 טיסות מישראל. במקרה שלנו הטיסה הראשונה הייתה לעמאן, אחר כך לקולומבו (סרי-לנקה) ואז למאלה (בירת המלדיבים). משם, ההעברה למלון הייתה באמצעות טיסה נוספת של כ-40 דקות במטוס ימי קטן.

מוניות אויר מלדיביות

הטיסה במטוס הימי ממחישה בצורה הטובה ביותר איך נראים האיים המלדיבים, והיא חוויה בפני עצמה. תחנת ה"מוניות הימיות" עמוסה לעייפה, מטוס ממריא ואחר נוחת ללא הפוגה.  הטיסה מאפשרת לראות את הצבע המיוחד של המים, את האיים, המים הרדודים והשוניות, והיא מומלצת בחום גם לכאלה שההעברה שלהם למלון היא בסירה (מלונות קרובים יותר לבירת המלדיבים).
תחנת המוניות:

  

 
מלונות רבים במלדיבים הם פשוט אי שלם וכך היה גם המלון שלנו: MEDHUFUSHI  ותודה לראול על ההמלצה!
חלק מהאי מכיל את מגורי העובדים והחלק האחר מכיל את מתקני המלון וחדרי האורחים.

בריכת האינסוף

מי צריך יותר מזה?

חלקים נוספים של המלון בנויים על עמודים בתוך המים כמו מסעדה, בר, ספא וכן שתי שורות ארוכות של חדרים שבנויים לתוך הים.
שם, בקצה השורה, בחדר האחרון ממש בצד השקיעה, היה החדר שלנו.

המרפסת שלנו

ושוב המרפסת שלנו

החדרים על המים (כד המים נועד לשטיפת רגליים מהחול ונגד החום)

האי הוא מעין יחידה אוטונומית שדואגת לספק את צרכי עצמה, ומהווה דוגמא לשמירה על איכות הסביבה ולחסכון. צוות המלון ממחזר מה שניתן, דואג לשמירה על הטבע בים וביבשה, ומתפיל את מי השתיה של האי. בכל בוקר נודדת עגלה בין החדרים ויחד עם סידור החדר, מקבלים בקבוק מים מותפלים חדש. 

מים מותפלים תוצרת מדהופושי

החדרים שעל המים זוכים לנוף מקסים ובלתי מופרע של הים, כמו גם מרפסת גדולה עם מיטות שיזוף, נדנדה ומדרגות לירידה ישירות אל המים מן החדר. כבר בדקות הראשונות שלנו במרפסת ראינו צב מים שוחה לו בנחת ליד המרפסת, וכמובן דגים. האיש מיד ניצל את המדרגות לבדיקת ציוד השנורקל שקנינו במיוחד לחופשה הזאת. הצד החשדן יותר בינינו העדיף מקלחת חמה אחרי הדרך הארוכה.

הסנפירים, המסכה והשנורקל אכן היו הפריטים בהם השתמשנו הכי הרבה במהלך החופשה (לא כולל כמובן בגדי ים ומגבות) – 6 ימים בשבוע מציע המלון סירה שלוקחת את כל האורחים שנרשמו בקבלה, כל פעם למקום אחר, כדי ליהנות משעת שנורקל רגועה וחינמית (משהו בסגנון של חצי שעה שיט, שעה שנורקל וחצי שעה שיט חזרה). ביום הנוסף הם מציעים ספארי שנורקל של כמה שעות בתשלום. במבט לאחור, אני חושבת שזו העיסקה המשתלמת ביותר שהמלון מציע, ושמחה על כל יום שניצלנו אותה. פעילויות נוספות שהמלון מציע הן צלילות "אמיתיות" (בניגוד לשנורקל), דיג במים עמוקים, דיג בשקיעה, שיט בין איים שונים וצפייה בדולפינים.

  

ולהקת דגים חביבה:

יום אחד יצא האיש לצלול. אני (שכבר מזמן הבנתי שבקרבת הים אני מעדיפה להיות על החוף, ואם אין ברירה וצריך להיכנס למים, אז רצוי להיות במקום בו ניתן לסגת בקלות), באופן מפתיע לא הצטרפתי. לעומת זאת, החלטתי לצאת לצפות בדולפינים. חמושה בכל אמצעי הצילום שיכולתי לקחת יצאתי לשיט והחזקתי אצבעות שנמצא איזה פליפר או שניים. אני חושבת שמה שהדהים אותי יותר מכל הייתה כמות הדולפינים שפתאום מצאנו את עצמנו שטים ביניהם. בכל רגע נתון שחו צמוד לחרטום הסירה כמה דולפינים, ועשרות דולפינים קיפצו במים מסביב עד למרחק של עשרות מטרים מאיתנו. הם הגיבו לשריקות ומחיאות כפיים של אנשים מהסירה ובאופן כללי שימחו את כולנו עד מאוד. במיוחד נראה שהדולפינים פיתחו מיומנות מדהימה של הטעיית צלמים: לקפוץ בצד הסירה הנגדי מזה שאליו מכוונות המצלמות...  אין ספק שמבחינתי זה היה מרתק ולצערי כשנרשמנו לצאת שוב לצפות בדולפינים, בוטל השיט בגלל תנאי מזג האויר.

  

וסרטון חביב בו מככבים חברי החדשים:

את הספא בדקנו ערב אחד במסאז' של שעה וחצי (שבסיומו לא הייתי מסוגלת להאמין שעברו עבר 90 דקות).
אני במסאז' מפנק והאיש במסאז' מפרק (יחי ההבדל הקטן).
והאוכל. אוי האוכל...
יש במלון מסעדה באחד המבנים שעל המים, אבל אנחנו הסתפקנו ב"חדר האוכל" שהיה בעצם גג גבוה מעל רצפת חול תחומה במסגרת עם הרבה כסאות שולחנות. המבחר במאכלים היה עצום והשירות אדיב ביותר. בערב הראשון ניגש אלינו מלצר בשל מוניר ומאותו הרגע, לא משנה איפה התישבנו, מוניר הגיע לברך אותנו ולקחת הזמנה לשתיה.

the hotel Bar

very happy hour

כמו בחדר האוכל, גם בכל שטח המלון, הדהים אותי השקט. בחוברת שנמצאת בחדר מתבקשים האורחים להתחשב באחרים (למשל, לא לראות טלוויזיה בווליום רועש) ומהשבוע שביליתי שם אני יכולה לומר שאנשים בהחלט נהנית מהשקט ומכבדים אותו, וזה כיף.

חיות, ציפורים וקרובים (שזה, אגב שמו של ספר מקסים מאת ג'ראלד דארל)
מאחר ובמשך כל השבוע התגלתה נטייה של בעלי החיים (כולל אחד איש על שתיים) לספק רגעי צילום מופלאים בדיוק בדקות בהן לא הייתה לי מצלמה, נאלצתי להסתפק לעיתים במצלמת האייפון. הנה כמה משותפינו לחוף:

אחד מני רבים...

מנטה ריי וידיד

הברקודה הפרטית שלנו

סטינג (לא הזמר)

 

דברים שרואים כשהמים בשפל

כריש. כן, כריש. האיש מנסה להרגיע אותי: "זה רק baby-shark". אני: "אוי ואבוי! אמא שלו תבוא לחפש אותו??"

הכריש מככב גם בסרטון הבא:

ואיך אפשר בלי כמה תמונות מהדרך??
משדה התעופה של קולומבו (סרי לנקה):

שמור לאנשי דת

ברוכים הבאים למלריה

או בגירסה המלאה...

 משדה התעופה של מאלה (המלדיבים):

הצעקה האחרונה באופנה הסינית: בגדים תואמים לו ולה

וזה כבר יפני...

לאמיצים, הנה קישורים להמון סרטונים (לא חסתי על אף מצלמה..):

• באויר ומעל לפני המים
• מתחת לפני המים
• בדרך חזרה מהמלדיבים

דוברי צרפתית מבינים יותר

בסוף חודש ספטמבר יצאנו יום אחד לטיול. החלטנו לשוטט על קו הגבול בין ספרד וצרפת שנמצא ממזרח לאנדורה.
התחלנו את היום בביקור בשוק של העיר La Seu D’Urgell שהיא העיר הספרדית הקרובה ביותר לאנדורה (מרחק של 10 ק"מ מהגבול לכיוון דרום), שם היה יום השוק המקומי. ריחות קשה להעביר, אבל תמונות כן...

לקוראי הקבועים אני יכולה לבשר: יש זיתים במקרר!!
משם המשכנו במסענו לכיוון מזרח, לעיר הספרדית Puigcerda שבשטחה נמצא מעבר גבול לצרפת, כשבצידו השני נקראת העיר Bourg-Madame. 

הקו הצהוב הוא הגבול. מימין צרפת ומשמאל ספרד.

בצרפת האיש דאג לנו ליעד מוגדר בשם  Heliodyssee. מדובר באתר בו הוקם מתקן להפקת אנרגיה סולארית. האזור ידוע כאזור משופע בשמש (מעל 2750 שעות בשנה) ולכן נבחר הכפר Odeillo לבניית המתקן שהחל לפעול בשנת 1969. במתקן נערכים מחקרים רבים בנושא תחנות כוח סולאריות והאפשרויות לניצול אנרגיה סולארית. אין ספק שהתמונה שנגלית כשמגיעים למקום מרשימה ביותר. מתי בפעם האחרונה ראיתם מראה בגודל של בנין שלם??

במתקן קיים מרכז מבקרים עם תצוגה מרשימה ומידע בשפע במידה ואתם דוברי צרפתית. אם לא, תיאלצו להשתמש בתרגום צולע ומבולבל, אבל העיקר הוא הסיור בשטח המתקן, בו מציגים את המתקנים הראשונים שנבנו בהשראת מתקני התאורה בהם נעשה שימוש בימי מלחמת העולם השנייה כדי לאתר מטוסים גרמנים שטסו באזור. 

המתקן הראשי, שהמראה הקעורה על הבנין היא חלק ממנו בנוי מעשרות מראות שפזורות על מדרון מול הבנין. המראות נשלטות ע"י מחשב כדי לכוון אותן לקליטה מקסימלית של קרני השמש. כל המראות מחזירות את אור השמש אל המראה הקעורה הענקית שגם היא בעצם בנויה מאלפי מראות קטנות ואלה מרכזות את הקרן היוצאת מהן אל מקלט שנמצא קרוב מאוד מול הקיר הקעור.

                    

הסיור בשטח המתקן כולל כמה הדגמות מרשימות של כוחה של אנרגיית השמש: בולי עץ שבוערים תוך שניה (לו היה לי כזה מתקן להדליק את האח בבית...) כשמכוונים אליהם את קרן השמש המוחזרת ממראה, לוח מתכת שקרן השמש מחוררת בשניות. אין ספק שהיה מרתק.

כמובן שצילמתי, והרי הסרטונים, בסאונד המקורי (או בעברית: אין לי מי שיתרגם מצרפתית) ובסוף סרטון ההדרכה של מרכז המבקרים באנגלית (אין טעם לשאול מי ישב באולם וצילם את זה: התשובה די ברורה).

   

    

למעוניינים, סרקתי את העלון המחולק במקום – אם נמצאים בסביבה, שווה ביקור לדעתי.
אם מדברים צרפתית, שווה עוד יותר!
  

וקוריוז משעשע לסיום:
במקומות רבים כשאנחנו מגיעים למרכזי מבקרים, שואלים אותנו מהיכן אנחנו, וכך היה גם במקום הזה. לאחר הסיור במתקן, כששוטטנו בין המוצגים המסבירים על אנרגייה סולארית, פנה אלינו אחד העובדים ששמע שאנחנו מישראל ושאל אם ידוע לנו משהו על המתקן הסולארי באשלים. בשרטוט העולמי של מתקנים סולאריים שקיים במרכז המבקרים רשום כי המתקן קיים משנת 2008, ואנחנו החלפנו בינינו מבטים מבויישים והודינו שאין לנו מושג. באותו ערב התייעצתי עם גוגל והתוצאה היא, איך לומר, לא מחמיאה: כן. יש תכנית להקים מתקן באשלים. התכנית הייתה תקועה בשלב המכרז שיקבע מי יקים את המתקן במשך כמה שנים, וכולי תקווה שנכון לעכשיו המכרז כבר נסגר. לא הגיע הזמן להתחיל לנצל מקור אנרגיה שיש לנו בשפע בארץ?

הנה כמה קישורים בנושא באדיבות משרד התשתיות: http://www.tashtiot.co.il/tag/%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%98-%D7%90%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D/

מתקן אשלים - עבר שהוא בעצם עתיד

תמונות של קיץ

בבית.
הרי לא ייתכן ששכחתם שהיום הוא יום מֶרִיצֵ'י (Meritxell)!
כלת השמחה היא-היא מריה הקדושה שמעניקה בנדיבותה יום חופש לכל תושבי אנדורה. אלה שכן עובדים היום זוכים לקבל 300% משכורת.
כשאנחנו על סף תחילת שנת הלימודים באנדורה (לאחר הסופ"ש), הגיע הזמן לכמה תמונות מהקיץ הזה שאמנם עדיין איתנו, אבל אין זה אומר שאסור להתחיל לסכם אותו...  הנה זה בא!


עובדים כמו חמורים:
הביטוי הזה מקבל משמעות מיוחדת במינה כשעוברים בקיץ באנדורה ורואים את המראות הבאים:

כן. על כל חלקה שצימחה עשבים שוטים מופקדת קבוצת עבודה קטנה, תחומה בסרט פלסטיק, ונשארים עד שכל השטח נקי!
כוכבי הבלוג הם כמובן להקת "חמורי אניוֹס" וחבורת "סוסי לה-מסאנה".
גילוי נאות: סוסי מסאנה עובדים בשטח על הגבעה בה אנחנו גרים, כך שהמעקב היה צמוד הרבה יותר.


שבת בבוקר, יום יפה...
טוב, לא בדיוק שבת אלא יום ראשון, אבל כן – בוקר יפה בטולוז, והאיש מחליט לפנק אותי בבית קפה צרפתי מקסים. יחי הקפוצ'ינו!

אסקלדס 1:
העיר אסקלדס, או בשמה המלא אסקלדס-אנגורדן (Escaldes-Endordany) בנויה באזור בו קיימים מעיינות תרמיים. המים נובעים מן האדמה בטמפרטורה של מעל 60 מעלות ואמנם כיום הדבר נפוץ פחות, אך בעבר השתמשו תושבי המקום במים עבור מערכות ההסקה בבתים. מרכז הספא הגדול והידוע ביותר באנדורה נמצא כאן: קלדאה.
לאחרונה בנתה העירייה מבנה חדש ובו היא משתמשת במים התרמיים לתצוגה מיוחדת. אמנם עדיין לא סיימו את הפרויקט, אבל הלכנו להעיף מבט...

 

אז (בצילום הקטן) והיום...

 

אסקלדס 2:
בין שלל אירועי הקיץ, אירגנה עיריית אסקלדס לתושביה אחר צהריים קצבי עם להקת מתופפים שעברה ברחוב הראשי לכיוון אחת הכיכרות שם ערכו הופעה קצרה. את הלהקה הזאת כבר ראינו בעבר במצעד האש (בחודש יוני) ובכל פעם שאני נתקלת בהם, אני נהנית.

גראו רוג' (Grau Roig):
בסופ"ש נאה יצאנו לסיור קל באזור גראו רוג', קרוב לגבול עם צרפת. קיבלנו המלצה על מסעדה שממוקמת על שפת אגם, ויצאנו לבדוק הכצעקתא.
המסעדה בנויה בסגנון האנדוראי הישן – בנייני עץ ואבן, בנויים לעמידות בשלג ומקסימים בעינינו. קבלו:

 

 

וגם בחוץ היו מראות מקסימים:

 

 

השלמת חוסרים:
פעם, מזמן, לפני חצי שנה, נסענו לטיול קטן בצרפת לאגם קטן בשם מונטבל (Montbel). האזור מקסים, עם חוות בצדי הדרכים ובתי אבן מרשימים.
שלט אחד משך במיוחד את תשומת לבי במיוחד על רקע הבית הסמוך, אבל בעוונותי שכחתי לפרסם את זה בזמנו.
אירוניה צרפתית במיטבה: הטבע אכן שברירי. במיוחד מאז שאוכלס הבית בתמונה...

ועוד כמה תמונות מהאזור:

 

קצת ספורט!
ביום בהיר אחד צלצל הטלפון. על הקו: חברה מן הקהילה היהודית עם בקשה יוצאת דופן. כך התגלגלתי אני (שאין לי מושג קלוש בכדורגל) להיות המלווה של קבוצת בני יהודה ת"א בביקורם באנדורה במסגרת מוקדמות גביע אופ"א. במשך 3 ימים נוכחתי שרוב שחקני הקבוצה צעירים מאוד, שבהנהלה יושבים אנשים נחמדים וטובי לב, שהקבוצה אוהבת את האוהדים שלה ושכדורגל לפעמים זה כיף (בעיקר כשמנצחים).
בני יהודה סיימו את דרכם באופ"א אבל אני נשארתי עם חוויה מיוחדת וכמה חברים חדשים.
בכדורגל אני עדיין לא מבינה יותר מדי, אבל מה זה משנה??

השלט ההסטורי שהחזקתי בשדה התעופה

אימון בני יהודה

אימון בני יהודה

מסיבת עיתונאים לפני המשחק: רונית (אשת יחסי הציבור של בני יהודה) מתרגמת עבור המאמן של הקבוצה המקומית

במשחק

אוהדי בני יהודה - שיעור בעידוד קבוצות 1

אוהדי בני יהודה - שיעור בעידוד קבוצות 2

המנצחים!

תוצאת הסיום

ותיעוד מיוחד: הגול הראשון של בני יהודה

ולסיום: בלוז לאופנוע:
באנדורה קיים מוזאון אופנועים בעיר קניו (Canillo). בסופ"ש שעבר נערך במוזאון מופע בלוז עם להקה מברצלונה, ובמסגרת זו ערכנו גם ביקור לילה במוזאון.
גם לכלייזמר היה מקום של כבוד ביצירות שנוגנו.

 

 

מופע הכלייזמרים: