שני דברים חשובים קרו בסוף השבוע של 28-29 במאי:
1. בארסה ניצחה!
2. עשיתי את "דרך הברזל" הראשונה שלי.
על בארסה באמת שאין מה להרחיב, וגם אם יש, אני בוודאי לא האדם הנכון למשימה. אני רק יכולה לספר שראינו את המשחק במסעדה בה הוזמן מקום רק לאחר התחייבות של בעל המקום לשמור לנו את השולחן שנמצא מול המסך.
מיד לאחר הגול הראשון חזה ש' שהתוצאה תהיה 3:1 לבארסה, ואכן – כבוד לאיש!
עברו תחת ידנו כמה בקבוקי יין באותו ערב, ואיך לא – שמפניה לחגוג את הנצחון!!
אבל יסלחו לי חברי ואוהדי בארסה, שכן לא על זה רציתי להרחיב הפעם.
אז מה זו "דרך ברזל", או בקטלאנית VIA FERRATA / VIA FERRADA?
לא, זה לא קשור ל"איש הברזל" אלא מדובר במסלולים קבועים מראש בהרים, בהם מוצבים ומתוחזקים כבלי אבטחה ומדרגות ברזל בסלע. מדובר בטיפוס הרים "לייט" שלא מחייב מיומנות או כישורים מיוחדים, אם כי רצוי לדעת מה עושים כשהולכים לשם. האיש ואני הצטרפנו לחבר בשם אלון (בהופעת אורח בבלוג!) ולחבר נוסף, ויצאנו לכבוש את אחד ההרים ליד העיר CANILLO.
הצטיידנו מבעוד מועד בקסדות, רתמות ורצועות לרגל המאורע, וכן הצטיידנו בהחלטה לעשות מסלול "למתחילים" לטובתי, שכן שלושת האחרים כבר עשו זאת בעבר.
האמת היא שהמסלול מתחיל בהליכה קלה למדי, בלי יותר מדי מאמץ או סיכון, אבל אז מגיעים לחלק המאתגר יותר. קודם כל מגיעים לקטעים בהם מחובר לצלע ההר כבל האבטחה אליו מחברים את הרצועות שמחוברות לרתמה שעל הגוף. יש שתי רצועות כדי שגם כשצריך "לדלג" מעל חיבורים של הכבל לסלע, נשארים מחוברים לכבל לפחות עם רצועה אחת בכל עת. מהבחינה הזאת המסלול באמת היה בנוי בהדרגה כשבתחילה הלכנו מחוברים לכבל כשרמת הסיכון הייתה נמוכה מאוד אם בכלל קיימת, ולאט הגענו לחלקים בהם הכבל היה משמעותי יותר.
המסלול הסתיים כשהגענו לראש הגבעה/הר קטן שעליו טיפסנו. המשכנו ללכת במעלה ההר השכן עוד קצת ואז שמנו פעמינו בחזרה לרכב מכיוון שונה בו יכולנו ליהנות מהנוף של צפון אנדורה.
בילינו יום נהדר!
מזג האוויר היה מצוין, המסלול היה יפה, חברי למסע קיבלו בהבנה את הקצב המעט איטי יותר, המדריך (אלון) היה סבלני מאוד והנוף כמו הנוף באנדורה – היה מקסים!
אין ספק שמדובר בבילוי מהנה ביותר ובלתי נשכח, ואנחנו נעשה מאמץ לבקר בעוד דרכי ברזל בעתיד – הקיץ רק החל!
1. בארסה ניצחה!
2. עשיתי את "דרך הברזל" הראשונה שלי.
על בארסה באמת שאין מה להרחיב, וגם אם יש, אני בוודאי לא האדם הנכון למשימה. אני רק יכולה לספר שראינו את המשחק במסעדה בה הוזמן מקום רק לאחר התחייבות של בעל המקום לשמור לנו את השולחן שנמצא מול המסך.
מיד לאחר הגול הראשון חזה ש' שהתוצאה תהיה 3:1 לבארסה, ואכן – כבוד לאיש!
עברו תחת ידנו כמה בקבוקי יין באותו ערב, ואיך לא – שמפניה לחגוג את הנצחון!!
 | |
| ריק לחלוטין... |
אז מה זו "דרך ברזל", או בקטלאנית VIA FERRATA / VIA FERRADA?
לא, זה לא קשור ל"איש הברזל" אלא מדובר במסלולים קבועים מראש בהרים, בהם מוצבים ומתוחזקים כבלי אבטחה ומדרגות ברזל בסלע. מדובר בטיפוס הרים "לייט" שלא מחייב מיומנות או כישורים מיוחדים, אם כי רצוי לדעת מה עושים כשהולכים לשם. האיש ואני הצטרפנו לחבר בשם אלון (בהופעת אורח בבלוג!) ולחבר נוסף, ויצאנו לכבוש את אחד ההרים ליד העיר CANILLO.
הצטיידנו מבעוד מועד בקסדות, רתמות ורצועות לרגל המאורע, וכן הצטיידנו בהחלטה לעשות מסלול "למתחילים" לטובתי, שכן שלושת האחרים כבר עשו זאת בעבר.
האמת היא שהמסלול מתחיל בהליכה קלה למדי, בלי יותר מדי מאמץ או סיכון, אבל אז מגיעים לחלק המאתגר יותר. קודם כל מגיעים לקטעים בהם מחובר לצלע ההר כבל האבטחה אליו מחברים את הרצועות שמחוברות לרתמה שעל הגוף. יש שתי רצועות כדי שגם כשצריך "לדלג" מעל חיבורים של הכבל לסלע, נשארים מחוברים לכבל לפחות עם רצועה אחת בכל עת. מהבחינה הזאת המסלול באמת היה בנוי בהדרגה כשבתחילה הלכנו מחוברים לכבל כשרמת הסיכון הייתה נמוכה מאוד אם בכלל קיימת, ולאט הגענו לחלקים בהם הכבל היה משמעותי יותר.
בהמשך הגיעו המדרגות בסלע, שמצד אחד מסייעות בטיפוס, אבל מצד שני לפעמים הן מותאמות לאורך רגליהם של שחקני כדורסל גבוהים במיוחד. המדרגות הראשונות שנגלו לעינינו כבר היו מאתגרות: הראשונה שבהן לא הייתה קרובה מדי לרצפה. אפשר לדייק ולומר שהיא הייתה גבוהה יותר ממני. אחרי כמה ניסיונות מתסכלים מצא אלון פתרון יצירתי: בעזרת רצועות נוספות שקשרנו למדרגה הסוררת, יצרנו עבורי הנמכה של המדרגה וכך הצלחתי להתקדם.
מהמורה נוספת התגלתה בדמותו של סלע גדול שפשוט נח לו בשלווה על השביל, מצדו האחד ההר ומצדו השני התהום, וכדי להמשיך בדרכנו נאלצנו לעקוף אותו בדרכים יצירתיות. זו משימה די מאתגרת כשלא רק שהרגליים שלי היו מעט קצרות כדי לבצע את המעקף, למעשה, לא ראיתי בכלל את צידו השני של הסלע. הפעם האיש עבר לפני, אני נתליתי עם שתי הידיים על כבל הביטחון, והאיש פשוט משך אותי בעזרת הרגל שלי לצד השני של הסלע. אין ספק שלא הייתי מצליחה לעבור שם לבד.
 |
| צל"ש על סבלנות: אלון והתלמידה המצטיינת |
המסלול הסתיים כשהגענו לראש הגבעה/הר קטן שעליו טיפסנו. המשכנו ללכת במעלה ההר השכן עוד קצת ואז שמנו פעמינו בחזרה לרכב מכיוון שונה בו יכולנו ליהנות מהנוף של צפון אנדורה.
בילינו יום נהדר!
מזג האוויר היה מצוין, המסלול היה יפה, חברי למסע קיבלו בהבנה את הקצב המעט איטי יותר, המדריך (אלון) היה סבלני מאוד והנוף כמו הנוף באנדורה – היה מקסים!
אין ספק שמדובר בבילוי מהנה ביותר ובלתי נשכח, ואנחנו נעשה מאמץ לבקר בעוד דרכי ברזל בעתיד – הקיץ רק החל!
