שוב התאספו לי כל מני חלקיקי בלוג שרציתי לכתוב, ולכן זה יהיה פוסט
במתכונת "קצרצרים" וכמובן – העיקר התמונות!
אז קדימה לעבודה!
להת' פפ!
זה בא באיחור משווע אבל גם אני, כמו כל קטלוניה, נפרדתי ממי שהיה
בן-בית, חבר נאמן ובעיקר המאמן של בארסה – פפ גוארדיולה. ערוץ ספורט 3 הקטלאני
הקדיש במשך יום שלם אם לא יותר תכניות ביום שידורים שיכול לשמש ביום מן הימים בסיס
להספד של פפ – אפילו הכיתוב בפינת המסך במשך כל היום היה "תודה פפ"
(לתוהים, זו לא טעות ולא צריך להיות כתוב שם Gracias משום שזו
קטלאנית ולא ספרדית).
יוגה
כן, אני הולכת לשיעורי יוגה פעמיים בשבוע. קשה לומר שאני מתחברת לכל
מה שמעבר לפעילות הפיסית, אבל אני שמחה על השיעורים שמהווים עבורי גם שיעורי תרגול
בספרדית וגם פעילות גופנית. מה שכן, גיליתי שבמחיר של שיעור קבוצתי, אני מקבלת
פעמים רבות שיעור פרטי – אני פשוט היחידה שמגיעה לכל השיעורים (ובפרט כשמשלמים על
זה תוספת מעבר למחיר המנוי המכון הכושר). הדבר העיקרי הטעון שיפור הוא האוורור –
אין מזגן או אפילו מאוורר לרפואה באולם הקטן שמשמש אותנו לשיעורים וגם לא באף אולם
אחר. יש ימים נעימים וחמימים בהם ההסקה עדיין עובדת, אני לא צוחקת!
מי הזיז את הגבינה שלי?
אין פה שום סיפור מיוחד, אני פשוט נפעמת כל פעם
מחדש ממבחר הגבינות בחנויות, ומה שנכנס בתמונה זה בערך רבע ממחלקת הגבינות באחת
החנויות. זה כמובן לא כולל גבינות לבנות למיניהן שנמצאות עם דברי החלב פשוטי
העם...
מים, מים בששון!
כן, עוד דבר מקסים הוא שאפשר למצוא פה בכל מקום
מים זורמים. המקום הזה הוא כלום, פשוט עיקל בכביש שאפשר לעצור בצידו, ללכת 10
מטרים בדיוק ולמצוא את עצמך על שפת הנחל. כמובן שיש בנמצא שולחן פיקניק ומתקן מנגל
לטובת הציבור.
הטאבלט שולטטטטט!
האיש ואני קבלנו מתנה שובר לארוחה במסעדה בעיר
אנדורה. יום אחד שינסנו מותנינו והלכנו לאכול שם ארוחת צהריים. כשהגענו,
להפתעתנו נענינו בחיוב כששאלנו אם יש תפריט באנגלית (אנחנו לרוב לוקחים אחד
בספרדית ואחד באנגלית אם יש). מסתבר, שבעלי המקום שהם גם בעלי חנות הכלבו הגדולה
ביותר באנדורה, פשוט משתמשים בטאבלטים כדי להציג את התפריט – רעיון די מגניב אם
חושבים על זה.
אם חושבים על זה שוב מבינים שזה בעצם כלול
במחיר...
הו ברצלונה!
העיר הענקית הזאת שיש בה הכל לא מפסיקה
להפתיע ולרתק. והפעם: רצפה וגרפיטי.
את הרצפה המגניבה הזאת צילמתי במגרש חניה קרוב
לכנסיית הסגרדה פמיליה.
בפעם הראשונה אני מרותקת לרצפה של חניון וזה לא בגלל כתמי
שמן שמצאתי מתחת לאוטו...
גרפיטי תמיד ריתק אותי, זה לא חדש. היו כמה
חמודים גם הפעם:
ג'ריקן!
עם האיש לא משעמם לרגע, אפילו ביקור בחנות
בסגנון "הום סנטר" יכול להיות מרתק, במיוחד כשהוא עסוק במשהו עם המוכר
ואני משוטטת לי לבד ומוצאת המון דברים שאני פשוט חייבת שיהיו לי בבית...
את תמונת הג'ריקן אני שמה פה לכבוד ההורים שלי ולרגל כל שנות תנור הנפט העליזות.
אמא – אם את רוצה, אפשר לקנות אח תאום לג'ריקן שעדיין נמצא במרתף!
את תמונת הג'ריקן אני שמה פה לכבוד ההורים שלי ולרגל כל שנות תנור הנפט העליזות.
אמא – אם את רוצה, אפשר לקנות אח תאום לג'ריקן שעדיין נמצא במרתף!
גם תמרור ה-10 קמ"ש יכול להשתלב מצוין
בבית, ובעיקר הפטיש הענק שתלוי מתקרת החנות!
לקח למוכר כמה דקות להבין שאני צוחקת כששאלתי כמה הוא עולה...
לקח למוכר כמה דקות להבין שאני צוחקת כששאלתי כמה הוא עולה...
ברד בקיץ
כן, שניה לפני אוגוסט הפך יום שמש מקסים לסופת
ברד שלא הייתה מביישת שום חורף, עם כדורי ברד בגודל של גולות שכיסו ב-5 דקות את כל
הגינה!
זה לא מפתיע פה אף אחד: העונה הגשומה היא הקיץ. בחורף פשוט יורד שלג.
עונת הפסטיבלים
כן, בקיץ באנדורה יש הרבה חגים מקומיים. לכל כפר
יש את יום החג שלו (festa
major) שבו לא עובדים
באותו מקום (לנו היה השבוע יום החג של העיר שלנו – יום חופש מבורך), והעירייה
מארגנת אירועים לתושבים. בסוף יולי היו כמה אירועים צפופים מאוד כשהשניים
הפופולריים מכולם היו החג של אסקלדס והחג של סנט-ג'וליה. באסקלדס שוטטנו והקשבנו
להופעה של להקה מברצלונה שהיה לה מופע פופולרי ביותר עד שהתחיל גשם והקהל נעלם תוך
דקות (אגב, רבים מהקהל פשוט עלו על הבמה כדי לקבל מחסה מהגשם בסיוע הלהקה), ובסנט
ג'וליה נהנינו ממופע זיקוקים לא קצר בכלל בו צפו גם הפסלים המסורתיים של המלך
והמלכה שנישאו בכל רחבי העיר בתהלוכה שאותה כמובן פספסנו (קשה למצוא שם חניה, באמת!).
עוד מהתקופה בה גרתי קרוב לשדרות רוטשילד, המשחק
הזה סיקרן אותי, ומזה 3 שנים שאליפות הפטאנקה (פטאנק) מתקיימת במגרש למרגלות הגבעה
עליה אנחנו גרים.
כיאה ליום קיץ יפה, אחר הצהריים, שניה אחרי שהסתיימה האליפות, ירד גשם שוטף...
כיאה ליום קיץ יפה, אחר הצהריים, שניה אחרי שהסתיימה האליפות, ירד גשם שוטף...
סרדנה
הריקוד המסורתי של חבל קטלוניה – בהופעה מתוך
החג של העיר אנדורה.
בלט מוסקבה
כן, גם הם הגיעו לאנדורה, והאיש הסכים ללכת אתי.
הרגשנו תרבותיים מאוד לערב אחד, אם כי המופע שנקרא "היפיפייה הנרדמת"
קיבל טוויסט בעלילה לאחר ההפסקה, עם הופעות אורח של דמויות כמו החתול במגפיים,
כיפה אדומה, סינדרלה ועוד.
מיני-כדורגל
אני לא מבינה גדולה בספורט, את זה אני חושבת
שאתם כבר יודעים. אבל כשמגיעות לאנדורה קבוצות מישראל אני מאוד אוהבת ללכת לצפות
במשחקים וליהנות מההפתעה על פניהם של הספורטאים כשמוחאים להם כפיים ומעודדים אותם
במקום בו הם לא מצפים לכך.
הפעם זה היה במסגרת מוקדמות אופ"א
לכדורגל-אולמות כשהגיעה קבוצת מכבי נחלת יצחק מתל אביב. צפינו בשלושת המשחקים
שלהם: נגד ארמניה, נורווגיה והמארחת: אנדורה. לשלב הבא הם לא העפילו אבל זה ממש לא
שינה לנו דבר. התובנות העיקריות שלי מן המשחקים היו:
1.
הכדור מבלה מחוץ למגרש לא פחות (אם לא יותר) מאשר בתוך תחומי
המגרש.
2.
אין הגבלה על מספר החילופים בקבוצות, מה שיוצר מצבים מוזרים
בעיני כמו הנבחרת האנדוראית שבחרה להחליף את השוער שלה בשחקן רגיל בזמן ההתקפות, מה
שהשאיר את השער שלה ללא הגנה. ברגע שההתקפה הפכה להגנה, אחד השחקנים היה נותן
ספרינט לספסל ומתחלף עם השוער שרץ להגן על השער שלו כמה שיותר מהר. מוזר, כבר
אמרתי?
אה, ועוד דבר אחד: אמא, יראו אותי בטלוויזיה!
אבל זה יהיה בערוץ ספורט 5.
אני יודעת שאתם לא צופים בו.
כך הלכה לה תהילת עולם... אבל לפחות הדגל שלנו יהיה כוכב!
