טוב, לא ממש הלכתי וגם לא ממש כפור בחוץ אלא אם יוצאים מהבית ב-4 לפנות בוקר, אבל העיקר הכוונה!
זה נכון: אי אפשר להכניס פיל לחדר ולהתעלם מקיומו.
לכן החלטתי לכתוב קצת על חוויית ההיריון באנדורה ונפתח בהצהרה: לא אעמיד פנים – היה לי אחלה הריון! בלי תופעות שונות או משונות ועם האיש הכי מפרגן על הפלנטה.
ובכל זאת, זה היה שונה מהריון בארץ (לא שניסיתי, אבל בכל זאת).
השלב היחיד שזהה לחלוטין הוא הכניסה להריון. את זה עושים בדיוק כמו בארץ, תשמחו לדעת.
אבל השלב הבא הוא בדיקת ההיריון הביתית וכאן, תסלחו לי, הבדיקה קצת אחרת.
תשכחו מ"בהתחלה יש שני קווים, אחר כך קו אחד. אם הקו מימין פוגש את הקו משמאל, זה ככה, אם יש קו אחד ואחר כך שני קווים ואחר כך שוב קו אחד, זה אחרת. ואם... ואם.... ואם...".
הבדיקה הספרדית שקניתי כאן דוגלת בשיטה הפשוטה.
בתצוגה פשוט כתוב "בהריון" ומצוין מספר השבועות. לא יותר נוח ככה???
ואני עוד דאגתי שאצטרך לקרוא יותר מדי הסברים כדי לדעת מה התוצאה...
בהמשך ההיריון, יכולתי ליהנות גם מתנאים משופרים בכל פעם שנסעתי לקניות בסופר החביב עלי: שם יש בחניון החיצוני שתי חניות לנשים בהריון ובחניון המקורה, שתי חניות בכל קומה מ-5 הקומות!
והגדילו לעשות בחלק מהחנויות בעיר כשהגדירו קופה עם עדיפות לנכים ונשים בהריון:
עם הזמן, כשהפנמתי שאני בהריון וקלטתי מה זה אומר (שתהיה לידה באיזשהו שלב), החלטתי להצטרף לקורס יוגה לנשים במצבי העגלגל.
רבות היו הפעמים בהן הגעתי לשיעור וגיליתי שאני היחידה שהגיעה, וקיבלתי שיעור פרטי. אמנם, כל שיעור התחיל באופטימיות כמו בתמונה (אופטימיות זהירה – אולי נהיה שתיים!), והסתיים בזה שקיפלנו את המזרון הנוסף בלי שמישהו נגע בו בכלל... עם כל שבוע שעבר תהיתי מתי יבינו שזה מוזר ויחליטו לשנות משהו, אבל עד הלידה (שיעור היוגה האחרון שלי היה 3 ימים לפני הלידה) זה לא קרה... לפחות אני יודעת שהטבעתי את חותמי על השיעורים כשהענקתי שם חדש לתרגיל בשם "התרנגולת" – פשוט נראה היה לי הגיוני הרבה יותר בהתחשב במצב המתעמלות לקראו לתרגיל "הפילה".
זה אמנם לא היה התרגיל החביב עלי מכולם, אבל לתת שם לנמנום בסוף השיעור (יש מקומות בהם קוראים לזה "הרפיה") היה קצת מוגזם...
כשהגעתי לסוף חודש שביעי, ולא ניתן היה יותר להתכחש לעובדה שאני עומדת ללדת פה, הלכנו לקורס הכנה ללידה. הפרק הזה בהריון התחיל בצורה מעט טראומטית כשחיפשנו לשווא קורס בשפה שנוכל להבין. די מהר היה ברור שאין סיכוי לאנגלית ולכן הנמכנו ציפיות וחיפשנו קורס בספרדית, אבל מסתבר שגם פה ציפינו ליותר מדי... נרשמנו לקורס שנערך בעיר אנדורה והיה צפוי להתחיל תוך שבועיים. בקורס 6 מפגשים הנערכים פעמיים בשבוע כך שכל הקורס אורך 3 שבועות. כשהבנתי שהקורס קצר כל כך מיד ניסיתי לבדוק את ניתן לדחות ונעניתי שהקורס הבא ייפתח בספטמבר. כן, החיים הטובים באירופה בהם אין עם מי לדבר בקיץ...
אז הולכים על הקורס של יוני (סבבה!) בקטלאנית! (פחות סבבה...)
כשהאיש הלך לרשום אותנו לקורס הוא קיבל את הגאווה האנדוראית בפרצוף. הוא שאל את המזכירה אם יש סיכוי שנוכל לקבל הסברים בספרדית. היא חשבה וחשבה והעלתה רעיון יצירתי: יש קורס בוקר במקביל לקורס שאליו נרשמנו שבו יש רק אישה אחת, ונוכל לשאול אותה אם היא מוכנה שהמפגשים ייערכו בספרדית. המזכירה אפילו התקשרה לאותה אישה כדי לשאול אותה אם היא מסכימה. תגובתה של האישה הייתה כזו, שהאיש העז לספר לי עליה רק לאחר כמה ימים. לא רק שהיא לא הסכימה, היא אפילו צעקה על המזכירה שזו חוצפה לבקש בקשה כזו במדינה ששפתה הרשמית היא קטלאנית!
תוכלו בקלות לתאר לעצמכם באיזה מצברוח מבואס הגעתי למפגש הראשון שהחל כשכל אחד מהמשתתפים הציג את עצמו. להפתעתי, איזבל המיילדת שמעבירה את הקורס פתחה ואמרה שנוכחים בקורס זוג שאיננו מבין הרבה קטלאנית (אנחנו, כן, כן) ולמענם היא תדבר בספרדית אם זה מקובל על המשתתפים. אז מסתבר שכשיש אישה אחת בקורס הסיכוי להבנה הוא אפסי, אבל כשיש 6 זוגות, הסיכוי גבוה הרבה יותר! כולם חייכו בהבנה וכשהגיע תורנו להציג את עצמנו הודנו להם מעומק הלב.
לאיזבל ולחברינו לקורס היה הרבה רצון טוב, אבל השתרבבו להם פה ושם מילים בקטלאנית – היו דברים שהם פשוט לא ידעו איך לומר בספרדית. אבל הקורס עבר בשלום, הבנו את הרוב המכריע של מה שנאמר (חלק יותר, חלק פחות) ואיזבל תמיד הייתה זמינה לשאלות שלנו.
עם הזמן, הבנתי שאמנם הקורס נקרא "הכנה ללידה" אבל הוא בעצם "הכנה ללידה ולחיים שאחריה". היה דגש חזק מאוד לאורך הקורס על השתתפות פעילה של האבות בלידה ובטיפול בתינוקות. ללידה עצמה הוקדש מפגש אחד עם עוד התייחסויות פה ושם במפגשים נוספים, ולחיים שלאחר הלידה הוקדשו יותר מ-3 מפגשים. אני, שחשבתי שהגעתי לקורס מוקדם מדי בהריון, גיליתי שכל חברותי לקורס נמצאות לפחות חודש וחצי מאחורי. ככה זה באנדורה. מקדימים. גם לגבי ההודעה על דבר ההיריון, כבר נתקלנו פה יותר מפעם אחת במקרה בו סיפרו לנו על הריון של מישהי כל כך מוקדם עד שנראה היה שהרגע התקבלה התוצאה של הבדיקה הביתית... אחד הדברים החמודים בקורס היו שאת התעודות בסיום לא קיבלנו אנחנו הנשים, אלא קיבלו בני הזוג שקיבלו את התואר "תומך".
כמה מילים לתוהים על מעקב ההיריון:
פגשתי את הרופאה אחת לחודש לביקורת ואולטרסאונד ובחודש האחרון אחת לשבוע. עושים סקירה מורחבת אחת לפחות פה, וגם בדיקת סוכר. סיסי שיליה ומי שפיר עושים לרוב בברצלונה, אם כי הרופאה מפנה רק אם יש סיבה ממשית - הרופאה שלי מעדיפה באופן מוחלט בדיקות שנותנות תוצאות וודאיות ולא כאלה שנותנות סבירות או השערות ואני שמחה על כך. אם נוסיף למשוואה את העובדה שהיא מדברת אנגלית (היא קולומביאנית), ושהיא עשתה מאמצים ראויים לשבח להוציא תמונות אולטרסאונד טובות שנוכל לשלוח למשפחה בארץ, אין ספק שמדובר ברופאה כלבבי.
אה, כן.
היה רק את העניין הפעוט שהיא יצאה לחופשה בדיוק בשבוע בו ילדתי...
הסוף די ברור. הפכנו להורים לתינוקת מקסימה שתכונה בבלוג כפי שהיא גם במציאות: "סמיילי".
ומכיוון שבין הריון לתינוק יש בדרך כלל לידה, זה צפוי להיות הפוסט הבא...
