משחקים באש

לפני שבועיים הוגשם עוד חלום קטן שמצדיק פוסט חדש.

לפני שנתיים, בזמן שהייתי בביקור קצרצר בארץ, עשה האיש מעשה שלא ייעשה ונסע לפסטיבל ספרדי בלעדי.
כן, כן. הוא העז לבקר בעיר ולנסיה בזמן חגיגות ה-Fallas בלעדי!

מאחר שאין צל של ספק שזהו מעשה שלא ייעשה, ולמען לא תקצר תוחלת חייו מעבר למחויב עקב היותו נשוי לפולנייה, תיקן האיש את המעוות השנה בביקור בפסטיבל בהרכב מלא אתי ועם סמיילי.

  

אז מהן חגיגות ה-Fallas ?*

מדובר בשבוע של חגיגות שמגיעות לשיאן ביום Sant Josep (פטרונם של הנגרים). שבוע מלא רעש ועשן, נפצים וזיקוקים, חגיגות וריקודים. במשך כל השנה, במיוחד לכבוד שבוע זה, צוותים מיוחדים מתכננים, בונים וצובעים בובות ענק העשויות מעיסת נייר ומכוּנוֹת Fallas. שבוע זה הוא שיא קיומן כאשר מציבים אותן לראווה בכיכרות וצמתים ברחבי העיר, כשלרוב, הן בעצם ייצוג של אנשים ואירועים מן השנה החולפת, עם קריצות לעולם הבידור, הפוליטיקה, הכלכלה והחברה. שיאן של החגיגות הוא בשריפתן של הבובות בערב האחרון, סמל לבוא האביב.

איך זה התחיל?  האם באמת צריך סיבה לעשות מדורות-ענק, לזרוק נפצים וליהנות מזיקוקים?

ע"פ המסורת, יומו של הפטרון היה סיום החורף ובו היו מוציאים לשרפה את עמודי התאורה עשויי העץ ששימשו בבתי המלאכה בימי החורף החשוכים, כסמל לבוא האביב וימי השמש הארוכים. במשך השנים הפכו עמודי התאורה למעין דחלילים שהלכו והתפתחו לדמויות של ממש, מורכבות ומסובכות. עם הזמן הפך המנהג למשהו שכונתי והבובות הוצבו בכיכר המרכזית בשכונה, שם נשרפו בחצות בין 18 ו-19 במרץ. בנוסף, קיימת גם Falla מרכזית של כל התושבים שמוצבת בכיכר העיר.

    

          

ביקורת עוקצנית באמצעות בובות-קריקטורות של מנהיגים ובית המלוכה הביאו לאיסור על הפסטיבל במאה ה-19 אולם המציאות גברה על החוק ובתחילת המאה ה-20 החליטו מנהיגי העיר לפרוש את חסותם על הפסטיבל, וכך גם לפקח עליו, והכריזו על תחרות רשמית לבניית ה-Falla היפה ביותר. באותה שנה הצטרפו לפסטיבל כל השכונות של ולנסיה. כל אחת מהמועצות השכונתיות מקימה שני קומפלקסים של בובות: האחד מקצועי, שמתחרה על תואר ה-Falla של השנה, והשני שנבנה על ידי תושבי השכונות, מבוגרים וילדים. 

   

בוני ה-Fallas מקפידים על הפרטים הקטנים במלוא הרצינות ותיקוני צבע, גריפת חול וסידור שטיחי דשא הם דבר רגיל ביותר. 

בתמונה עם המנוף ניתן להתרשם מגודל ה-Falla.

יש שלל אירועים במהלך הפסטיבל, הנה קומץ מהם:

להתעורר לקול ציוץ הציפורים (גרסת ה-Fallas):

ימי החגיגות הם שעתם הגדולה של כל הילדים בגילם ובנפשם. חנויות מיוחדות מוכרות מגוון נפצים במחיר שווה לכל נפש וכל הליכה ברחוב טומנת בחובה סכנת פיצוצים. כל יום נפתח במוסיקה וקולות נפצים כחלק מ"השכמה" מסורתית. לנו, כידוע יש משכימה פרטית משלנו...

   

* בתמונה: קטלוג הנפצים הגדול

               

להנות משנת צהריים שלווה (גרסת ה-Fallas):

אין שעה מתאימה יותר להפעלת אלפי נפצים מאשר השעה 14.00 בצהריים. לאחר שמצלצל השעון בכיכר העיר, ניתן האות לחגיגת הנפצים היומית בה אלפי נפצים שהוכנו מראש יוצרים רצף פיצוצים במקצב מוסיקלי, כשהמונים עומדים מסביב לכיכר אפופי עשן ומוחאים כפיים בהתלהבות. הרעש נשמע היטב בכל האזור הסובב את הכיכר ואנשים נאספים שעות מראש כדי לתפוס מקום טוב לחוות את ה-Mascleta. אנחנו תפסנו עמדה בכיכר צדדית למען לא נצא חרשים, ולמען עתיד אוזניה של סמיילי. 

   

 מימין: נפצים למכירה. משמאל: כך נראית המסקלטה מוכנה לפעולה (האזור בו נמצאים הנפצים הירוקים והאדומים מגודר וסגור כמובן)

לישון בשקט בלילה (גרסת ה-Fallas):

כל לילה, דקה לפני השעה 1 בלילה מפסיקה לפעול תאורת הרחובות באזורים נרחבים של ולנסיה. לא, אין מדובר בתקלה. מדובר בפינוי הבמה לתצוגת הזיקוקים המרהיבה של הלילה. בשעה 1 בדיוק מתחילות 15 דקות של זיקוקים ללא הפסקה כשהמוני אדם נאספים לצפות בהם. לא ברור לי איך סמיילי ישנה שנת ישרים לצד אבא שלה לאורך כל המופע, אבל אמא שלה התלהבה יחד עם כל הולנסיאנים.

מופע האורות הגדול:

כמה רחובות בעיר מתקשטים באופן מיוחד. הרחובות מכוסים כליל במעטה של  אורות בגובה הבניינים ויוצרים מעין מעבר מקורה באורך כמה עשרות מטרים, כשבצדו האחד מקושט שער וההולך בתוכו מגיע ל-Falla מרהיבה שנמצאת בקצהו השני. במשך כמה ימים, בשעות השיא (20.00-22.00) מואפלים כל האורות לשנייה ואז מתחיל מופע מוסיקה שבו משתלבים כל גופי התאורה. אם אתם, למשל, נדחקים שם עם עגלה תינוק, ופתאום נדמה שכולם נעמדים במקום ודוחק יוצא דופן נרשם בנקודה שממוקמת בדיוק מול השער, זה הזמן למופע!

    

פרח נתתי למריה...

בין כל האירועים, מתקיים גם מצעד הפרחים הכולל קבוצות רבות בלבוש מסורתי ההולכות לאורך מסלול מוגדר ובידיהם פרחים. המצעד מגיע לסיומו בכיכר הבתולה שם ניצב פסלה בראש פירמידת עץ שעליה מסדרים את כל הפרחים שמביאים הצועדים. בסופם של שני ימי המצעד, ניצבת לה מריה בראש פירמידת פרחים ענקית ומרשימה (אלמנט זה קיים לא רק בולנסיה).

   

          

והשיא?

כמובן שאנחנו חגגנו את שיא הפסטיבל בבית. בהיעדרנו, שרפו תושבי ולנסיה את כל היצירות המרהיבות. מתחילים עם ה-Fallas של הילדים וממשיכים ליצירות של הבוגרים, כשה-Fallas שזכו בתחרויות השונות נשרפות אחרונות. לעניות דעתי מכבי האש של ולנסיה ראויים לחופשה ארוכה לאחר הפסטיבל...

ואי אפשר בלי אוכל, הרי הספרדים צועדים על קיבתם. לאורך כל הלילה מלאים הרחובות בחוגגים והאווירה מרוממת! 

לקבוצות הבונות את ה-Fallas יש אזורים מיוחדים
בהם מוקמים אוהלים כדי לנוח, לאכול ולהתרענן.
יש לכל קבוצה צוות שאחראי על האוכל ואחד המאכלים
הפופולאריים ביותר הוא (איך לא) הפאייה שמקורה בולנסיה!

הולנסיאנים מסיימים את החגיגות ונחים כמה ימים.

אחרי הכל, צריך או-טו-טו להתחיל לעבוד על ה-Fallas של השנה הבאה!

* מתוך אתר מסע אחר וויקי חברתי הנאמנה.