בפעם הראשונה בתולדות הבלוג עדכון על משהו שקרה היום (רק אל תתרגלו. אני מבטיחה לחזור לעדכונים באיחור אופנתי)!
כבר כמה פעמים שאלו אותי שאלות על איך זה פה, ועל הנסיעות לטולוז (שם אנחנו קונים אוכל כשר), וזה בעצם מה שהוביל אותי לפוסט הזה שהוא תיעוד מצולם של הנסיעה, הדרך, החנות הכשרה והשיבה הביתה, אבל הייתי יסודית יותר והתחלתי בתיעוד כבר אמש.
קבלו!
אז אתמול בערב הלכנו לאכול ארוחת ערב עם חבר בעמק השני. מה זה העמק השני? זה העמק שמוביל לכיוון הגבול עם צרפת. העמק שאנחנו לא מרבים להגיע אליו, אלא אם אנחנו בדרך לטולוז. שם המקום "המקום של דילן". כיאה לישראלים, הגענו, נכנסנו והושיבו אותנו בלי בעיה. לחבורה שהגיעה אחרינו הוצגה השאלה "הזמנתם מקום?". ואז התחילו להגיע המנות.
אין מה לומר, תמונות טובות מאלפי מילים...
בשלב זה כבר היינו מפוטמים למשעי. אבל לא הייתה שום ברירה: היה טירמיסו בתפריט.
בסוף הערב הזה התגלגלנו לנו הביתה מדוכאים למדי מהמחשבה שצריך להתעורר די בקרוב כדי לנסוע לטולוז לקניות לקראת פסח.
קמתי הבוקר ב-6:40. מי שמכיר אותי יודע שאפילו לכתוב את זה מכאיב לי, שלא לדבר על להודות בעובדה שהסתובבתי מחוץ למיטה בשעה שאין לה שתי ספרות. בואו נשאיר את זה בינינו, טוב?
כך נראה מעבר הגבול לצרפת - חוסר נוכחות אנושית הוא דבר רגיל פה, בעיקר בבוקר.
הנסיעה עצמה לטולוז עברה עלי בנמנום קל, ולכן לא צילמתי. אל תדאגו, פיציתי בדרך חזרה...
זוהי החנות הכשרה בה אנחנו קונים את מרבית המצרכים: נאורי.
וכמה מראות שאפשר לראות בתקופה זו של השנה :)
בשלב זה כבר היינו ערים כמה שעות טובות, וישבנו לארוחת בוקר קלילה:
אח, אין על הצרפתים והבאגטים שלהם. אני אפילו לא מתלהבת מבאגטים אבל הריח...
ואז יצאנו לדרך חזרה. 200 ק"מ שלוקח כ-3 שעות לעבור אותם. קצת יותר מ-100 ק"מ עושים על כביש מהיר שיוצא מטולוז. השאר עובר לאט הרבה יותר...
וכמובן, מעבר הגבול בדרך חזרה:
ועוד כמה תמונות מהצד האנדוראי של הגבול, חלקן ממחישות איך אנדורה בנויה בעמקים בין ההרים.
שימו לב לרשתות שמונעות הידרדרות של אבנים קטנות וגם גדולות לכבישים.
ובסוף הגענו הביתה, אל הפרחים ששתלתי אתמול בגינה...
וזהו זה. חזרנו עייפים אך מרוצים. האיש הלך לעבוד קצת ואני הייתי ילדה טובה והכנתי את הפוסט הזה.
בונוס למשקיעים:
אנדורה מדינה שמשקיעה בתשתיות, בעיקר במנהרות. אחת מהן נמצאת בעבודה עוד מהתקופה בה אנדורה לא הכירה את נגה והאיש. לכשתושלם, היא תחבר בין העמק שבו נמצאת העיר שלנו (לה-מסאנה) עם העמק שבו נמצאת הדרך לצרפת וערים נוספות כמו אנקמפ, פאס דה-לה-קאסה וכו. זה יחסוך לנו את הצורך לנסוע עד העיר אנדורה לה-וולה כדי לעלות ממנה בדרך לאנקמפ והרי זה מבורך!
אני מצרפת מפה (בכחול מסלול הנסיעה שלנו כיום. באדום הקיצור העתידי) וכן סרטון שצילמתי היום ומראה איך זה נראה בעמק השני.
בעמק שלנו העבודה מתקדמת מהר יותר לאחרונה. לפני שנהה וחצי קרתה תאונה באתר הבניה בה חלק מן הגשר התמוטט ונהרגו 5 פועלים באתר. רק בחודש האחרון התחילו לפנות את החלק ההרוס ולחדש בו את העבודה.
כבר כמה פעמים שאלו אותי שאלות על איך זה פה, ועל הנסיעות לטולוז (שם אנחנו קונים אוכל כשר), וזה בעצם מה שהוביל אותי לפוסט הזה שהוא תיעוד מצולם של הנסיעה, הדרך, החנות הכשרה והשיבה הביתה, אבל הייתי יסודית יותר והתחלתי בתיעוד כבר אמש.
קבלו!
אז אתמול בערב הלכנו לאכול ארוחת ערב עם חבר בעמק השני. מה זה העמק השני? זה העמק שמוביל לכיוון הגבול עם צרפת. העמק שאנחנו לא מרבים להגיע אליו, אלא אם אנחנו בדרך לטולוז. שם המקום "המקום של דילן". כיאה לישראלים, הגענו, נכנסנו והושיבו אותנו בלי בעיה. לחבורה שהגיעה אחרינו הוצגה השאלה "הזמנתם מקום?". ואז התחילו להגיע המנות.
אין מה לומר, תמונות טובות מאלפי מילים...
בשלב זה כבר היינו מפוטמים למשעי. אבל לא הייתה שום ברירה: היה טירמיסו בתפריט.
בסוף הערב הזה התגלגלנו לנו הביתה מדוכאים למדי מהמחשבה שצריך להתעורר די בקרוב כדי לנסוע לטולוז לקניות לקראת פסח.
קמתי הבוקר ב-6:40. מי שמכיר אותי יודע שאפילו לכתוב את זה מכאיב לי, שלא לדבר על להודות בעובדה שהסתובבתי מחוץ למיטה בשעה שאין לה שתי ספרות. בואו נשאיר את זה בינינו, טוב?
כך נראה מעבר הגבול לצרפת - חוסר נוכחות אנושית הוא דבר רגיל פה, בעיקר בבוקר.
הנסיעה עצמה לטולוז עברה עלי בנמנום קל, ולכן לא צילמתי. אל תדאגו, פיציתי בדרך חזרה...
זוהי החנות הכשרה בה אנחנו קונים את מרבית המצרכים: נאורי.
וכמה מראות שאפשר לראות בתקופה זו של השנה :)
בשלב זה כבר היינו ערים כמה שעות טובות, וישבנו לארוחת בוקר קלילה:
אח, אין על הצרפתים והבאגטים שלהם. אני אפילו לא מתלהבת מבאגטים אבל הריח...
ואז יצאנו לדרך חזרה. 200 ק"מ שלוקח כ-3 שעות לעבור אותם. קצת יותר מ-100 ק"מ עושים על כביש מהיר שיוצא מטולוז. השאר עובר לאט הרבה יותר...
ועוד כמה תמונות מהצד האנדוראי של הגבול, חלקן ממחישות איך אנדורה בנויה בעמקים בין ההרים.
שימו לב לרשתות שמונעות הידרדרות של אבנים קטנות וגם גדולות לכבישים.
וזהו זה. חזרנו עייפים אך מרוצים. האיש הלך לעבוד קצת ואני הייתי ילדה טובה והכנתי את הפוסט הזה.
בונוס למשקיעים:
אנדורה מדינה שמשקיעה בתשתיות, בעיקר במנהרות. אחת מהן נמצאת בעבודה עוד מהתקופה בה אנדורה לא הכירה את נגה והאיש. לכשתושלם, היא תחבר בין העמק שבו נמצאת העיר שלנו (לה-מסאנה) עם העמק שבו נמצאת הדרך לצרפת וערים נוספות כמו אנקמפ, פאס דה-לה-קאסה וכו. זה יחסוך לנו את הצורך לנסוע עד העיר אנדורה לה-וולה כדי לעלות ממנה בדרך לאנקמפ והרי זה מבורך!
אני מצרפת מפה (בכחול מסלול הנסיעה שלנו כיום. באדום הקיצור העתידי) וכן סרטון שצילמתי היום ומראה איך זה נראה בעמק השני.
בעמק שלנו העבודה מתקדמת מהר יותר לאחרונה. לפני שנהה וחצי קרתה תאונה באתר הבניה בה חלק מן הגשר התמוטט ונהרגו 5 פועלים באתר. רק בחודש האחרון התחילו לפנות את החלק ההרוס ולחדש בו את העבודה.
 |
| מקור המפה: http://www.worldrestaurantsp.com/andorra-map/ |
האוכל באמת נראה טוב. גם הטירמיסו.
השבמחקאני נוהג לומר שקינוחים זה התחביב שלי :)
איזה כיף לך שאת גרה באנדורה. זה נראה לי הרבה יותר פסטורלי ומעניין. גם בין שתי מדינות וכל זה.
אגב, את מרגישה שם כמו תיירת או שאת מרגישה בבית?
אני יותר ספציפית ממך - מגדירה טירמיסו כתחביב שלי ;)
השבמחקזה בהחלט פסטורלי, אני מסכימה. זה אחד הדברים שאני אוהבת פה. אני מרגישה רוב הזמן בבית אבל בהחלט יש מקרים, לפחות כמה פעמים בשבוע שאני חושבת כמה אני שונה מהמקומיים. כשאוכל לדבר ספרדית שוטפת אני מניחה שזה ישפר את המצב.
אחלה יום!
וואו, איזה תיאבון עשית לי לאוכל כזה בדיוק!
השבמחקותהייה: למה בעצם אוכל כשר? לא מצטייר שאתם שומרי כשרות.
אכן מראות קשים....
השבמחקהצילומים של הארוחה הראשונה מגירים ריר מפי. נראה בדיוק כמו שאני אוהבת: מבחר גדול של דברים קטנים.
אוי, זה היה פוסט קשה
השבמחקאני כל כל מקנאה שזה כואב
אנה פ.