3 שנים!

השבוע זה קרה!
שיפרנו את ממוצע הקולנוע שלנו באופן משמעותי בשני סרטים שהוקרנו עם הפסקול המקורי באנגלית ("גברת הברזל" ו"היורשים")!!!
קולנוע ספרדי וגם אנדוראי זו חוויה בלעדית לדוברי השפה. הסרטים כולם מדובבים. לא, לא רק סרטי דיסני לילדים אלא כל הסרטים שאינם דוברי ספרדית זוכים לטיפול הנ"ל. לא רק זה, אלא שכדי לשמור על אחידות (כך מספרים לי חברים – ממש לא בדקתי בעצמי...), יש מדבבים קבועים לשחקנים ידועים. כך לטום קרוז למשל יהיה מדובב קבוע שייקרא למילואים בכל פעם שקרוז המקורי יככב בסרט – ממש משקיעים!
עם כניסת ה-FIBRA לחיינו למדתי מושג חדש: V.O.
ה-FIBRA הלא היא ה-FIBRA OPTICA היא חיבור לסיב האופטי שקיים כיום בכל בית באנדורה. באמצעות התשתית הזאת אנחנו מקבלים שרותי אינטרנט מהיר, טלפון 'קווי' וטלוויזיה. קצת אחרי שהפלא הותקן אצלנו בבית למדתי לחבב את הכפתור הכחול בשלט של הממיר החדש: בערוצים ברי מזל, הוא מחליף את הפסקול ב-VERSION ORIGINAL , או כפי שזה מוצג על המסך: V.O. .
וזה הקוד שלמדתי לחפש עכשיו באתר של בית הקולנוע הגדול באנדורה – בין שלל הסרטים המדובבים לספרדית וקטלאנית, צץ לו פה ושם סרט עם הכיתוב הנכסף, רק שכבר ראיתי בעייתיות קלה כששוד ושבר – זה מופיע גם לסאונד מקורי ב...צרפתית!  הישמרו לכם!

גם השנה ציינו את המעבר משנת 2011 לשנת 2012 עם ענבים.
הפעם עם משפחה אחרת, הרבה אנשים, גיטרות ושירים ובעיקר הרבה שמפניה: בקבוקי שמפניה, גלידת שמפניה, עוגת שמפניה – מה לא היה שם?
אני חייבת לציין שזה ממש לא היה פייר! קיבלתי ענבים ממש גדולים! ועם גרעינים!

עוגת השמפניה

כוסות הענבים ממתינות לחצות

וככה נשמעים רגעי אכילת הענבים (למען פרטיותם של המשתתפים המרתי את קובץ הוידאו לקובץ סאונד). כל קריאות ה"NO! NO! NO!" בהתחלה נועדו למנוע מכולם להתבלבל בצלצולים המקדימים של השעון כדי שאף אחד לא יתחיל במירוץ הענבים לפני הזמן...

*******************************************************

נכון שזה עבר מהר? 3 שנים אנחנו חיים באנדורה, לא להאמין!
3 שנים של חיים בהרים. וואו.
איך מסכמים כזה דבר?  כנראה שלא מסכמים, כי זה מוזר מדי.
איך אתה מסכם תקופה מחייך שבכלל עוד לא נגמרה?!?
אתה רק יכול להישען לאחור, לעצום עיניים ולחייך במחשבה על המון רגעים שמחים שהיו בזמן הזה,
ואז לפקוח את העיניים ולחייך חיוך רחב אפילו יותר ולומר "טוב לי!"

שלג שלג שלג ויהודים

בסוף השבוע שעבר זה סוף-סוף קרה – השלג ה'רציני' הראשון ירד אצלנו בבית. בהרים ירד כבר מזמן, ועונת הסקי בעיצומה, אך יחד עם זאת זה לא חורף מוצלח. כמויות השלג לא כמו בשנה שעברה, ואתרי הסקי הקטנים סובלים מהמצב ולעתים נאלצים להפנות גולשים לאתרים הגדולים יותר.
לרגל השלג, ביום ראשון שעבר לא עשינו כלום. החלטנו לקחת יום של הפסקה וכולו עבר עלי ברביצה ליד האח שהאיש הדליק למעני, בקריאת ספר ובגיחות קצרות לחלון כדי לוודא שהפתיתים לא מפסיקים להגיע. היה פשוט מושלם! ביום חמישי האחרון ירדו הטמפרטורות באופן ניכר והממשלה האנדוראית הפיצה אזהרות מפני הקור והמלצות שלא לצאת מהבתים ולהגביר את החימום. הטמפרטורות אכן ירדו, ואצלנו נמדדו אף 10 מעלות מתחת לאפס, אבל לשמחתנו החימום פועל באופן תקין ולא נרשמו תקלות. השלג יורד זה היום השלישי ללא הפסקה והיום עלו מעט הטמפרטורות ולכן השלג התעבה והוא כעת נוצתי ורך, בדיוק מהסוג שמצטבר וצובע הכל בלבן... שלשום ואתמול נסגר אתר הסקי הגדול שקרוב אלינו בגלל תנאי מזג האויר ובעיקר הרוחות החזקות.

הכיף שבימים מושלגים - האיש מפנק אותי ומדליק את האח

 

ברוח אירועי השבוע האחרון (ההסבר בהמשך),  הפעם החלטתי לחלוק שלושה סיפורים מהווי הקהילה היהודית באנדורה:

******************************************

מרוקאי לתמיד
לפי החוק באנדורה, בעלי תושבות באנדורה יכולים להגיש בקשה להפוך לאזרחים אחרי כ-20 שנות תושבות. במשך אותן שנים מחדשים את התושבות כמה פעמים, ובסופו של דבר מגיעים למעמד בו (אם רוצים כמובן) מבקשים להפוך לאזרחי הנסיכות. אבל יחד עם שאר הדרישות, האנדוראים דורשים מן המועמד לוותר על האזרחות האחרת שלו כדי לקבל את האזרחות האנדוראית.
הבעיה?
רוב הקהילה היהודית שגרה באנדורה מורכבת מיוצאי מרוקו ושם ע"פ החוק המרוקאי, אי אפשר להפסיק להיות מרוקאי. גם אם תרצו מאוד להפסיק, מרוקאי זה לתמיד! מסיבה זו (וכמובן לאחר הבאת לשון החוק המרוקאי ותרגומו), ויתרו באנדורה לאותם מרוקאים והם זכו באזרחות שביקשו לאחר שנים של תושבות.
תשאלו מה זה נותן?
ובכן, קודם כל זכות הצבעה בבחירות, אפשרויות תעסוקה רחבות יותר כמו למשל עבודה במשרדי הממשלה שאפשרית רק לאזרחים ועוד.
מצד שני, להסתובב עם דרכון שחלק מפקידי ההגירה בעולם אינם מזהים כלל זה לא בהכרח יתרון, ויעיד על כך מכר שמסתובב עם מפת אירופה (מוגדלת, מה לעשות) כדי להוכיח שאנדורה זו באמת מדינה...

אחרי ברית מילה – הולכים לכומר
אנדורה היא מדינה קתולית, וככזו, במשך שנים רבות מרשם האוכלוסין בנסיכות היה פשוט רשימת כל האזרחים שעברו הטבלה בכנסיות. בסוף שנות ה-60 הגיעו לכאן היהודים הראשונים וכעבור כמה שנים נולדו הילדים הראשונים בקהילה. כשרצו לרשום אותם הופנו ההורים לכומר לתאם הטבלה. היו אלה הילדים הראשונים באנדורה שלא היו קתולים והמדינה לא ממש ידעה איך להתמודד עם אנשים שלא היו מוכנים להטביל את ילדיהם.
במשך כמה שנים נותרו ילדי הקהילה הראשונים לא רשומים עד שבסוף נמצאה פשרה: אמנם לא היו צריכים להטביל את הילדים, אך עדיין, הרישום בוצע בכנסייה. ההסדר הזה החל לפעול לפני קצת יותר מ-30 שנה, ובמשך השנים התרחבו סמכויותיהן של העיריות השונות באנדורה, כך שכיום רוב הפעילות היא מול העירייה שמטפלת בניירת. לפעמים דברים שנראים פשוטים אינם כאלה כלל...

בית קברות
עד היום קיים באנדורה בית קברות נוצרי בלבד. בשבוע שעבר הנושא עלה בצורה מצערת כשאחד מבני הקהילה נפטר במפתיע ביום רביעי. בני הקהילה נקברים, אם כך, בבית הקברות היהודי שבעיר טולוז בצרפת (שם יש קהילה יהודית גדולה ושם גם קונים אוכל כשר), מרחק כ-200 ק"מ מאנדורה. ביום חמישי יצאנו באוטובוס ללוויה שנערכה בשעה 15:00. מזג האויר היה די קשה ואני חייבת להודות שנהג האוטובוס היה מקצועי מאוד – רוב הכביש במעבר ההרים היה מפולס חלקית (נתיב אחד באמצע הכביש שמחייב לזוז הצידה לחלק עם השלג (והקרח) בכל פעם שבאה מכונית ממול), ולאחר מעבר הגבול לצרפת, עד שהגענו למקום המיושב הראשון היו חלקי כביש נרחבים שלא פונו כלל.  הנסיעה ארכה 3.5 שעות לכל כיוון, כשכל היום מלווים אותנו רוח ושלג, גם בטולוז עצמה.

על הלוויה עצמה אין מה להרחיב – זו הייתה המחשה כאובה לקהילה מלוכדת ומשפחתית שמחבקת את המשפחה האבלה ועוטפת אותה באהבה.

עבורי זו הייתה הלוויה הראשונה בטולוז בה השתתפתי, ובה נוכחתי באופן החזק ביותר בסיבה בה לפני כל מערכת בחירות באנדורה מבקשים נציגי הקהילה מהמועמדים לראשות הממשלה לקדם את הטיפול בהקצאת שטח לבית קברות יהודי באנדורה. בזמן מגורי באנדורה כבר נערכו פה בחירות פעמיים, ועוד אין חדש בנושא.